אור ברסלב

יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף צא.

דף צ:

פרק עשירי

(תוס' ד"ה וכל אדם) [כל התוס' הזה שייך לדף-הגמרא צ' עמוד ב']. תימא. עיין בקול הרמ"ז ישוב נכון לזה:

הוציא חצי גרוגרות לזריעה ותפחה. שער אפרים דף כ"ב ע"ד. עיין מנחות נ"ד ד"ה דמעיקרא:

זרק כזית תרומה. התוספות מפרשים דלהכי נקט תרומה משום דבחולין לא איכפת ליה בטומאתן אמנם זה ניחא לפי שיטתם דהאי איבעי' הוא לענין האוכל עצמו מה שאינו כן לפירוש רשי' דצריך לומר דהאיבעי' היא לטמא אוכל אחר אם כן קשה למה נקט תרומה וצריך לומר דרש"י באמת לא גריס תרומה ושוב מצאתי כן במשנה למלך פח"י דשבת הכ"ז. עיין מרכבת המשנה במקום הנ"ל:

תוס' ד"ה או דילמא. מרכבת המשנה ח"א פי"ד דשבת הכ"ז:

תוס' ד"ה אי לענין טומאה כביצה אוכלין בעינן. הקשה בספר יערות דבש לשיטת התוספות דבעי כביצה לקבל טומאה מה הקשו רבנן לרבי יוסי הגלילי בפרק השוחט והמעלה דאמר טמא שאכל קדש טהור חייב וטמא שאכל טמא פטור שלא אוכל אלא דבר טמא ואמרו לו אף טמא שאכל טהור כיון שנגע בו טמאוהו דלמא מיירי דלא אכל אלא כזית דחייב משום אכילה ואינו מקבל טומאה. ושוב מצאתי קושיא זו במשנה למלך ונראה לי דלא קשה מידי כי אין כוונת רבנן דאמרו לו להוכיח דטמא שאכל טמא חייב מדחייב טמא שאכל את הקדש דאם (לו) [נדצ"ל לא] כן היכא משכחת לה טמא שאכל את הקדש כיון דכי נגע טמאוהו דבוודאי על זה יש לתרץ דמיירי בפחות מכביצה ובלאו הכי יש לומר שתחב לו חבירו בבית הבליעה ובע"כ צריך לומר דכוונת רבנן להקשות לר' יוסי הגלילי דהא את הוא דאמרת טמא שאכל טהור חייב ולא חלקת בשיעור ומשמע מדבריך אפילו הכל כביצה חייב והא וודאי כיון דנגע בו טמאוהו. ועיין שער המלך ח"א דף ד' תועפת ראם ס"ח ע"א. משנה למלך פ"ד דטומאת אוכלין הלכה א' בהגה. קהלת יעקב כ"ו ע"ד. ידי משה קס"א ע"ש מלך שלם ח"א דף כ"ג ע"א. ועיין זבחים ל"א ד"ה אמר רב המנונא:

תוכן העניינים

יד דוד על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה