יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף פו.
רישא דלא כראב"ע. לסברת הרמב"ם דאף לראב"ע צריך ג' עונות דוקא אפשר למצוא אף לראב"ע דפולטת ביום ג' טמאה אם עדיין לא הוה ג' עונות ועיין ברמב"ם בפירוש המשנה בפ"ח דמקואות ובמשנה תורה שלו בפ"ה דאבות הטומאות אלא שלא ניחא לגמרא לפרש כן משום דהוה משמע כל יום ג' טמאה והא ליתא דאחר ג' עונות טהורה ביום הג'. ואף דהשתא נמי דתני טהורה לא הוה לשון ברור דהא לפעמים טמאה מכל מקום אפשר דסמיך אלשון יום דמשמע יום ולא לילה וביום השלישי בוודאי טהורה היא כי דוקא בלילה אפשר להיות טמאה ועוד דכחה דהיתרא עדיף ליה וניחא ליה לתנא לאשמעינן ההיתר ודע דהרמב"ם פסק כראב"ע משום דגריס לקמן בגמרא אבל חכמים אומרים שלשה עונת והא כדברי ראב"ע לפי פרושו של הרמב"ם וכתב בעל המאור שגם בנוסחאות ספרדיות כן הוא ושכן הוא בירושלמי אף שבירושלמי שלפנינו אין הנוסחא כן אמנם בדברי הרב ברטנורי שפירש בדברי ראב"ע כפירוש רש"י דמצריך רק ב' עונות ואפילו הכי פסק כוותיה יש לתמוה שהרי חכמים לא סברו כוותיה בין אם יגרוס בדברי חכחים וי"ו עונת או ג' עונת. וכבר הרגיש התוספות י"ט במסכת מקואות בזה והרב בית דוד כתב דסבר הרע"ב דמתניתין משבשתא היא וגרסינן טהורה ולע"ד אינו נכון דהא במסכת שבת כתב הרע"ב א"נ רבנן דראב"ע ולית הלכתא כוותיה אלמא אי אפילו מתניתין דהכא לא אתיא כראב"ע אפילו הכי פסק הרב כראב"ע ותו אפילו אם נימא דסתמא דמתניתין דידן כראב"ע הרי סתם ואחר כך מחלוקת הוא במקואות ואפשר דעת הרב משום דהך מרחיצין הלכתא פסיקתא היא שלקמן פסק הגמרא כן ומשום הכי הקשה רישא דלא כראב"ע וכו' כלומר רישא דלא כהלכתא וסיפא כהלכתא ועל זה מתרץ הגמרא דלחד מאן דאמר באמת משבשתא היא כדי לאוקמה אליבא דהלכתא ולאידך מאן דאמר לא איכפת לן אם הוה דלא כהלכתא ועל כל פנים מוכח מזה דהלכתא כראב"ע דאם לא כן לא הוה מקשה הגמרא מידי רישא דלא כרא"בע כיון דאין הדינים שווים ולא הוה מחד ענינא לא איכפת לן אם יסתם התנא כב' תנאים רק מהלכתא קשיא ליה כמו שכתבתי. ועוד ראיתי להב"ד שהקשה מסוגיא דלקמן ש"ז במעי נכרית דמשמע דלא כראב"ע ולא ידענא מאי קושיא דהא הגמרא קאמר סתם ולא פירש בכמה זמן ושפיר שייך האיבעי' לכל הדיעות אי דינא דנכרית כישראלית לכל חד כדאית ליה אלא שנראה שהרב בית דוד ראה בהר"ש במקואות שכתב בפי' שהאבעי' דלקמן ג' ימים וסבר הבית דוד שכתב כן בגמרא אמנם באמת הר"ש מדנפשיה מפרש לשיטתו שגורס בחכמים עונת ופסק כן אבל בגמרא לא נזכר כלל משום זמן:
מאן דלא מוקי כתנאי תנא רישא טהורה יד מלאכי כלל תע"ח:
ת"ר הפולטת ש"ז. לשון ערומים בהשמטות הרא"ם ל"א ע"ג. בירך יצחק מ"ב ע"א מגילת ספר לאוין נ"א ע"ד. חק נתן רי"ז. מרכבת המשנה ח"ג פ"ה דהלכות אבות הטומאות ה"י:
בשלמא ראב"ע כרבנן אפשר לומר דסבר ראב"ע כר' יוסי אלא שלא נתנה תורה לטבול יום ובע"כ פולטת ביום ו' טהורה ואם כן אף שבד' עבוד פריש' מוכח דפולטת בג' טהורה אלא שסובר הגמרא שאין סברא שיחלקו תנאים בזה אי נתנה תורה לטבול יום או לאו:
לעולם כר' יוסי הקשה בספר חקרי לב איך אפשר דר"י ור"ע סברו כר' יוסי הלא לקמן מקשי מברייתא דעשר עטרות ומשני לר' יוסי ז' חסרים עבד ולא סבירא ליה כאחרים ובמסכת סוכה והביאו התוספות לקמן דף קי"ד גבי חלבי שבת קריבן ביום הכפורים מוכח דר"י ור"ע סברו כאחרים ונראה לי דלא קשה מידי דהגמרא רצה לתרץ הך ברייתא דעשר עטרות ואפילו כר' יוסי אבל ר"י ור"ע סברו דלא כברייתא דעשר עטרות ובלאו הכי כתב הרא"ם בפרשת שמיני דר"ע חולק על הך ברייתא מדקאמר מישאל ואלצפון הי' משמע דמלואים לאחר הקמת המשכן והך ברייתא דעשר עטרות סבירא ליה דמלואים קודם הקמת המשכן ובמקום אחר הארכתי יותר מזה:
רש"י ד"ה לג' ימים כו' וקס"ד כו' דברי רש"י מגומגמין וכבר עמד עליהם מהרש"א וגם אין דרך רש"י במשנה לכתוב קס"ד רק על המקשן בגמרא ועיין ביצה דף ט' במשנה מוליכין סולם ובמהרש"א שם וראיתי בהר"ן שהעתיק לשון רש"י במשנה אות באות וכתב וזה לשונו וקס"ד דביום ד' פירשו מנשותיהן ותיבת עם יום הפרישה קאמר לא העתיק וכן נראה לי להגיה בלשון רש"י:
תוס' ד"ה מנין לפולטת כו'. הא וודאי דזבים ומצורעים שהיו באותו עת לא היו טמאים כלל אף לאחר מתן תורה כדמוכח בנגעים ובהוריות דף יוד אלא שקשה להם כיון דהקפידה תורה על טומאת קרי אף שבאותו פעם היה טהור ואף אח"כ ב"ק שקודם לזה טהורים היה להקפיד גם אזבים ומצורעים אף שאותו זב ומצורע אינו טמא לאחר מתן תורה ותירצו שטומאת קרי עיקר הטומאה בא מתחילה על ידי קלות ראש ולכן הקפידה תורה עליו ולכן פולטת אף על גב דלנשים לא בא ע"י קלות ראש מ"מ עיקר הטומאה מתחילה בא ע"י קלות ראש ולכן הקפידה תורה. וראיתי בתועפות ראם למהר"א גאטיניו דנתקשה בזה והניח הדבר בצ"ע. ולא קשה מידי וגם אישתמיטתיה ליה דהר"ם לא מדיליה אמרה אלא דברי התוספות הן ומה שהקשה עוד שהרי לא היה זבים ומצורעים במתן תורה שנתרפאו לא קשה מידי דעל כל פנים היה להם לטהר ולא מצינו שנטהרו מטומאתם ועוד אפשר דהתוספות דהכא לא סבירא להו הך מדרש דנתרפאו ואף שבע"ז דף ה' כתבו שמצורעים נתרפאו במתן תורה כבר ידוע שתוספות בע"ז תוספות אחרים ונתחברו זמן רב אחרי שאר התוספות: