יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף פא.
צרור כדי לזרוק בעוף. מרכבת המשנה ח"ב פכ"ד דשבת:
אבנים מקורזלות. עיין פסחים מ"ז ל"ה באבנים
רש"י חף קס"ד פותחות של עצם כן צריך להיות. זרע יצחק. וכוונת רש"י דהמקשן הוה סבר דהפותחות עצמן נקראין גם כן חף והפותחות גדול מתרווד והתרצין השיב דחפי של פותחות קאמר ולא פותחות עצמו והתוספות כתבו דהמקשן הי' סבר דחף של דלת קאמר דהוא גדול והשיב לו דשל כלים קאמר ולפרושפ הלשון דחוק:
רש"י ד"ה טמאים דכלי עצם ככלי מתכת מדנקט רש"י ככלי מתכת ולא נקט כלי עץ שמע מינה דסבירא ליה לרש"י דכלי מתכת וכלי עץ חלוקים דכלי עץ טהורים אפילו מדרבנן וכלי עצם טמא מדרבנן ועיין באורך בזה בספר מגיני שלמה שהוכיח כן ממקומות אחרים מרש"י דכלי עץ טהור אפילו מדרבנן וצדקו דבריו של המפרש לספר חסידים (הוא היה זקנו של אבא מ"ו החסיד ז"ל ושמו בקרבי) בסימן רפ"ג שכתב הטעם שרצה החסיד לפסול עצם לעשות ממנו קולמס משום דמקבל טומאה והוא כדעת רש"י ובשאלית יעביץ [יעבץ] ח"א סימן ק"ס האריך להשיג על מורי זקני וכתב דאין חילוק כלל בין עצם לעץ שמדאורייתא תרווייהו טהורים ומדרבנן תרוויהו טמאים וליתא כי דעת רשי' אינו כן דעץ טהור ועצם טמא. וכבר האריך במגיני שלמה ליישב דברי רשי' ועיין בחפץ ה' וגם מה שהשיג הרב יעבץ על מורי זקני שכתב דבעצם שייך טומאת נבילות לא הבין כוונת מורי זקני וזה לשונו וגם עצם הוא מעוף טמא ובעוף טהור שייך נמי טומאת נבילות הרי דכוונתו שהוא ממין טמא דהיינו שהבשר בטומאת נבילות וזה פשוט:
תוספות ד"ה חפי פותחות כו'. ואף על גב דמשמע דמתניתן אתיא כר' נחמיא [לוח הטעות: דבריהם תמוהי' דהרי סיפא דטבעת לא אתי' כר' נחמי' וכמ"ש מהר"ם כצ"ל] וכמו שכ' מהר"ם ובע"כ צריך לומר דסבירא להו דרישא רבי נחמיא וסיפא רבנן וכך כתב בחזון נחום. אמנם הר"ש והרא"ש שם פירשו כרשי'. ועוד אפשר לומר בכוונת התוס' משום דלעיל דף נ"ט איכא תלתא תנאי תנא קמא ור"נ וחכמים. והנה בדעת תנא קמא יש לספק אי ס"ל כחכמים. ולכן הולך אחר הטבעות דאזלינן בתר מעמיד או דהוא לא הולך כשיטת חכמים אלא כר"נ דלא אזלינן בתר מעמיד אלא טעמא דאזלינן בתר טבעת משום שהוא משמש. וה"ה דאזיל בתר חף שהוא משמש ומתני' דכלים כת"ק אתי' דאזלינן בתר משמש הלכך אזלינן בתר חף ובתר טבעת דאלו לחכמים קשיא חף הא פותחות מעמיד הוא ואי כר"נ קשיא טבעת ובוודאי דהכי נרא' כי ג' תנאים הם דאם לא כן הוה ליה להגמר' להקשות חכמים היינו ת"ק אלא ש"מ כמו שכתבתי. וזה שכתבו התוספות שהקשו לרשי' דכתב דאזלינן בתר פותחו' ממשנה דכלים ואף על פי דכר"נ אין כוונתם לרבי נחמיא אלא לענין זה דחולק על החכמים ולא אזיל בתר מעמיד ואלו לת"ק אינו מפורש דהולך אחר המעמיד או לא רק ע"פ הכרח הקושיא חכמים היינו תנא קמא צריך לפרש כן ועל כל פנים כוונתם לומר דהמשנה לא אזלא בתר מעמיד לזה כתבו דהכא נמי רבי נחמיא היא ק אפשר לומר לחומר הנושא:
תוס' ד"ה אסור למשמש. זרע יצחק: