יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף נח.
ומי אמר שמואל הכי כו' והקשה מהרש"א דמגופא דמתניתן קשה דיהא נמי כבול כיפה הא כבלא דעבדא מכ"ש אסור יע"ש וי"ל דהגמרא לא רצה להקשות כן דניהי דר' ינאי אמר דאי כיפה של צמר הוא כ"ש כבלא דעבדא אפשר שמואל לא ס"ל הכי כי באמת לאו סברא פשוטא היא כל כך דמאי ענין כבלא דעבדא לכיפה כי כיפה האסור משום תכשיט וזה גזרינן שמא יטלנו ואפשר דאין כוונת ר' ינאי דהוה כ"ש מכח כיפה של צמר אלא כוונתו דפשוט דאסור שמא יטלנו ואפשר שמואל לא ס"ל סברא זו ולהכי הוצרך להקשות שמואל אדשמואל. ועיין תולדת יצחק:
והא אמר שמואל יוצא העבד בחותם שבצוארו יתר הבז:
לא אידי ואידי דעביד ליה רבי'. תולדת יצחק:
רש"י גללים צפיעי בקר. עיין מה שכתבתי לעיל דף ט"ו:
תוספות ד"ה ולא בזוג כו' דומי' דחותם כלומר דהא חותם שבכסות של עבד מוקמינן באריג כמ"ש התוספות ודומיא דהכא בתותם שבכסות בהמה נמי מיירי באריג דאפ"ה אסור וא"כ ה"ה זוג נמי מיירי באריג כמו חותם ומה שהקשה מהרש"א למה באמת חותם שאריג בבהמה למה אסור כיון דלא שייך שמא יפסק י"ל דחותם לא הוי תכשיט ולא שמירה כלל לבהמה. ועיין תוספות שבת:
תוספות ד"ה הב"ע דמחי. יתר הבז ס"ו:
תוספות ד"ה אע"פ שחברו קשה לי דפי"ד דכלים תנן גבי מינקת שקבעה בדלת הי' כלי וחברה לו טמא מאימתי היא טהרתה בש"א משיחבל וב"ה אומרים משיתבר ופירשו המפרשים משיחבר במסמרים לדלת וא"כ מ"ש בזוג דלא מהני חיבור במסתרים ולפי מה שפירש מהר"ם שם הביאו התי"ט דב"ה בעי תרווייהו חובל וחובר וחבול היינו הפחתה אתי שפיר דהוה שינוי מעשה אמנם להמפרשים דחיבור לבד סגי קשה אם לא שנאמר דיש שום חילוק בין מינקת לזוג ועוד קשה לי דהך מתניתין דסדין שעשה ווילין הובא גם בפ"כ דכלים ושם קאמר ב"ה דטהרתה משיקשור לכאורה קשירה לא עדיף טפי מקביעות מסמרים: