יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף נד:
פרתו של ראב"ע היתה יוצאת. משכנות יעקוב קע"ו ע"ד
כל מי שאפשר למחות. משכנות יעקב קע"ו ע"ד:
תוס' ד"ה הוה מעשר. מהר צבי ל"ג. קהלת יעקב אלגאזי י"ד ע"ג. עיין ע"ז י"ג ד"ה אין מקדישין. יומא ס"ו ד"ה אין מקדישין:
מחתני הרבני מהורר אברהם אויערבאך נר"ו
ושמואל אמר תמה זכות וכו' עיין בתוספ' שכתב שר"ת אומר שזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה כו' ור"י אומר דלרשעים תמה אבל לא לצדיקים וכו' וכן הוא בויקרא רבה ר' אחא אומר לעולם זכות אבות קיימת וכו' ואמינא להביא ראי' לדברי רבינו תם. שלכאורה יש לדקדק בדברי התו' שהביא ראי' מויקרא רבא מר' אחא והרי יש חולק עליו שם שכך הוא בשלהי ויקרא רבה. והביא הילקוט בישעיה נ"ד כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה. ר' יהודה בר חנן בשם ר' ברכיה אם ראית זכות אבות ואמהות שמטה לך הדבק בגמילות חסדים הה"ד כי ההרים ימושו אלו זכות אבות והגבעות תמוטנה אלו זכות אמהות וחסדי מאתך לא ימוש אמר ר' אמי לעולם זכות אבות קיימת ולעולם מזכירין וכך הוא אומר כי אל רחום ה' אלקיך כו' לפ"ז הרי ר' ברכי' חולק על ר' אמי. ועוד קשה מאותו פסוק עצמו סתירה לדברי ר' אמי שהרי הוא אומר כי אל רחום וכו' ולא ישכח את ברית אבותיך וכו' דוקא הברית ולא הזכות. רק נר' לפענ"ד שאלו הב' תנאים אינם חולקי' כלל. שאמרו במדרש לך לך. ונתתי לך ולזרעיך אחריך אם מקבלים בניך המילה אהי' להם לאלוה ולפטרון ואם לאו לא וכן אמר להן יהושע מה אתם סבורים שתכנסו לארץ ערלים וכו' נמצא למדינו שע"י המילה זכו ישראל לארץ וכן הי' הבטחת אברהם. ואמרו במדרש עקב אמר הקב"ה לישראל אל תעשו המצוות על מנת לקבל שכרם תיכף שאילו ביקש אברהם שכר מצותיו האיך הי' משה יוכל לומר זכור לאברהם וכו' ועוד אמרו שם ושמר ה' אלקיך וכו' כל מה שישראל אוכלין בעוה"ז מברכה שבירכן בלעם. אבל ברכת אבות היא שמורה לעולם הבא. נמצא יש כאן ג' מדריגות. הא' כשישראל הם צדיקים גמורים אוכלים הברכות שבירכן בלעם והנותר שמור לעוה"ב. ואם אינם צדיקים גמורים צריך ליתן להם שכר מצות של האבות ואם הם רשעים שאינם מקיימין מצות כלל ח"ו הם תלוים רק בברכת אבות. וידוע מה שאמר חז"ל נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע וכך אמר הקב"ה למשה בי"ג מדות. אם תעשו כסדר הזה ופירשו כל המפרשים שהכוונה היא שאתם תעשו כמו שנאמר בי"ג מידות מה אני רחום אף אתה רחום ואין הכוונה שיהי' צדיקים גמורים שא"כ און שייך לומר נושא עון כו' אלא הכוונה שאם האדם רחום וחנון ארך אפים אזי הקב"ה רב חסד ונושא לו עון ופשע זה ברור בדבריהם. נמצא לפ"ז אם ישראל הם גומלי חסדים להדדי הקב"ה ברוב רחמיו גומל להם חסד וזוכר זכות אבות אע"פ שהם אינם כדאי. ולפ"ז לא פליגי הני ב' תנאים במדרש ר' ברכי' אם ראית זכות אבות שתמה לך הדבק בגמילות חסדים שאע"פ שאין אנו ראוים לזכות אבות מכח גמילת חסד הוא זוכר לזכותם ור' אמי לא לחלוק רק לפרש שלא תחשוב שח"ו זכות אבות תמה. רק היא קיימת. אבל ישראל פעמים שאין ראוים להזכיר להם הזכות. לכך צריך גמילות חסד וצדקה להזכיר זכות אבות אבל בזמן חורבן בהמ"ק שלא הי' אפילו גמילות חסדים נמצא לא הי' יוכל להזכיר להם זכות אבות רק ברית אבות והם בטלו המילה כידוע וכמ"ש בגמרא דמנחות ובשר קודש יעברו מעליך. והברית אבות תלוי במילה נמצא אפי' הברית לא יוכל להזכיר. וזה הי' כוונת ר"ת שזכות אבות תמה דוקא להם שלא היו ראוים לו. והביא ראי' שהרי אפי' בגלות אנו מזכירין הברית וא"כ למה לא הזכיר להם הברית אלא אפי' בע"כ לברית לא הי' ראוים ומכ"ש לזכות הנך. וזה הוא כוונת ר' אמי בדקדוק לשונו. לעולם זכות אבות קיימת ולעולם מזכירין וכן הוא אומר דלמה כפל הדברים שהיא קיימת ומזכירין רק כוונתו שלעולם זכות אבות קיימת ורק פעמים שאין אנו ראוין לה. לכך מזכירין בגמילות חסדים וכדי לעורר הזכות רק שלא תקשה מנ"ל שע"י כך אנו מעוררין הזכות דלמא דוקא הברית ותו לא לכך הביא ראי' וכן הוא אומר כי אל רחום וכו' ולא ישכח את ברית אבותיך שלברית אינו צריך הזכרה שאין בו שכחה כלל. רק הזכרה הוא כדי לעורר הזכות אבות שיגון עלינו כמו שהיתה הבטחות הקב"ה מזה ודוק: (עד כאן לשון חתני הנ"ל)