יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף נג:
והוא אנן תנן ולא בקמיע יתר הבז ס':}
ומי איכ' מומח' לאדם ולא מומח' לבהמה כו' והק' מהרש"א דא"כ פשיטא דמומחה לבהמה הוי מומחה לאדם מכ"ש א"כ מאי פריך מאיזה חומר הא לענין זה חומר דקמיע מומחה לאדם הוי מומחה לבהמה ומומחה לבהמה לא הוי מומחה לאדם יע"ש ודבריו תמוהים דהברייתא לענין איסור שבת מיירי שזה חמור מזה וזה הענין דמומחה לאדם אין הבהמה יוצאת בו אין זה חומר שזה דבר בפני עצמו הוא שהקמיע אינו מומחה ולא אתא התנא לאשמעינן במעלות שיש לאדם יותר מן הבהמה רק לענין דינא דשבת קמ"ל ושוב מצאתי בתוספות שבת שהשיג כן על מהרש"א:
בהמה שאכלה כרשינים. יתר הב"ז ס"ו:
הלכה כר' יאשי'. עיין מ"ק יו"ד ד"ה ואין מונעין:
א"ל אביי אדרבה כמה גרוע אדם. זרע יצחק לומבראזי:
כמה קשה מזונותיו של אדם. משכנות יעקב קמ"ד ע"א:
זכרים יוצאים לבבים כו' לישני דתותרי ראב"ן קמ"ה ע"ג:
תוס' ד"ה תנאי היא. זרע יצחק לומבראזי:
תוס' כאן ליבש כו' וקשה ונ"ל ע"פ שיטת רש"י וודאי יש לחלק בין אם הדדים קשורים לבד או שיש להם כיס בדדיהן כי פירש צרורות במשנה היינו קישור לבד אבל לא כיס וכן מוכח בדף הסמוך שאמר ר' יהודה בן בתירה כך הך הלכה אבל מי מפיס איזו ליבש ואיזו לחלב ובוודאי דליבש אין דרך לתת כיס ועיין פני יהושע ש"מ דלחלב דמתניתין נמי בקשירה לבד מיירי ולא בכיס ובזה נראה דמחולקים רב יהודא ורב יוסף דרב יהודה סבר דבוודאי ממשנותינו לא מוכח כלל כיס רק הברייתא הוסיף מסברא מ"ש קישור ומ"ש כיס שניהם מותרים היכא דמהדק אבל ממשנה וודאי לא נלמד כיון דפירוש צרורות היינו קישור כמ"ש אמנם רב יוסף ס"ל דממשנה עצמו נשמע אף שלא היה הברייתא משמיע לן כן פשיטא דת"ק מתיר אפי' בכיס הן ליבש הן לחלב ואע"ג דאין צורך לתת כיס ליבש מכל מקום פעמים נותנין או כדי שלא יסרטו דדיהן דהוה נמי כמו ליבש כיון דהוה צורך גופם ולכן רשי' פירש הטעם במשנ' דלחלב אסור משום דנפל. היינו לרב יהודה דמתניתן דוקא בלא כיס איירי והוצרך לטעם דנפל אמנם בכיס לקבל החלב הטעם משום משא. ולפי איבעית אימא כאן ליבש כאן לחלב י"ל נמי דלא מיירי מתניתן מדין כיס כלל רק הגמרא סבר דאליבא דר' יהודה דס"ל קישור לא הוי משא ה"ה כיס נמי לא הוה משא ליבש אמנם אי מקבל החלב לכ"ע הוי משא ובזה מתורץ קושית התוספות מה שהקשו לכ"ע משא הוה דבאמת אפילו לת"ק אסור כיס לקבל החלב כי מתניתן לא מיירי מכיס כמ"ש: