אור ברסלב

יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף מ:

דף מ.

מביא אדם קיתון של מים. קהלת יעקב ל"א ע"ד.זרע אמת בשו"ת סימן ע"א. לשון הרא"ש אורח לצדיק חא"ח דף יוד. עיין לקמן מ"ח ד"ה מ"ש ממיחם:

הפשירו זהו בישולו. קהלת יעקב ל"א ע"ד:

אמר רב יצחק בר אבדימי. עיין ב"ב פ"ז ד"ה מי כאן תנא.

ש"מ תלת. דבר שמואל סימן רס"ב:

תדע דאמר רב יהודה. למנצח לדוד. ועיין מהרש"ל ומהרש"א ובעיקר דבריהם נראה כי הכל הולך אל מקום א' כי ממעשה דר' לא נשמע דלאפרושי מאיסורא שרי כי יש מקום לומר שבאמת היה רוצה בכלי שני ולא משום איסורא קאמר אלא דקושית הגמרא הי' דאעפ"כ אסור כאן דלאפרושי מאיסורי הוי ועוד י"ל על דרך מה שכתב מהרש"א דבוודאי לפי פשוטו י"ל דרבי לא רצה בכלי ראשון לא מחמת איסור אלא מחמת שהיה ניחא לו בכלי שני. וא"כ לא מוכחי הני תלת שאמר בגמרא וזה היה קושית המקשן והיכי עביד הכי אלא ש"מ דלאו משום איסור עביד וא"כ איך מוכחי הני תלת וקשה על רב יצחק בר אבדימי או על סתם גמרא דאמר ש"מ תלת ותירץ דלאפרושי מאיסורא שאני דאפילו אם נאמר דרבי לאו מחמת איסורא עביד אעפ"כ מוכח דלאפרושי מאיסורא שרו וא"כ שפיר י"ל דרבי מחמת איסורא עביד ושפיר מוכחי הני תלת. ואע"פ שעדיין י"ל מנא לן דרבי מחמת איסורא עביד דבוודאי ר' יצחק בר אבדימי שהי' אמר המעשה מסתמא הי' יודע אלא שהמקשן הי' רוצה להוכיח דבע"כ לאו הכי הוה:

מעשה בתלמידו של רבי מאיר. עיין לקמן קמ"ז ד"ה דתניא דיש גורסים תלמידיו אבל התוספות שם הסכימו לגרוס תלמידו דחד הוי:

אמר רבינא ש"מ המבשל בחמי טברי'. תבואת שור קי"א:

רש"י וש"מ הפשרו זהו בישולו. קהלת יעקב ל"א ע"ד:

רש"י ד"ה מעשה דר' לאחר גזירה הוא שגזרו על הזיעה כו' דברי רש"י תמוהין טובא שהרי בפרק תפלת השחר אמר להדיא דנכנס להזיע וקודם גזירה הוי ש"מ דעכ"פ בימי רבי לא נגזרה גזירת זיעה או עכ"פ במקצת זמן הי' מותר ובעל המאור הביאו הרשב"א בחדושיו ובעה"ת מפרשים לאחר גזירה דבמרחצאות דזה הי' וודאי קודם רבי ואין להקשות דילמא רבי להזיע נכנס דלהזיע לא היה צריך לשמן יע"ש אמנם על רש"י קשה ועיין במעיל צדקה סימן נ"ב ודבריו דרך חידודא כמו שכתב הוא בעצמו. ועיין תולדת יצחק:

תוכן העניינים

יד דוד על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה