יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לב:
בעון נדרים אשתו של אדם מתה עיין זבחים כ"ט ד"ה אלא א"כ:
בנים מתים כשהם קטנים. עיין לעיל כ"ה ד"ה כרת:
רש"י ד"ה לחטיא את בשרך כו'. והקשה מהרש"א כיון דרשי' מפרש דבשרך היינו בנים א"כ למה צריך הגמרא ללמוד אחבל את מעשה ידיך איזהו מעשה ידיו של אדם איבר' דמשו' הא ל"ק דבוודאי אי לאו וחבל הוה מוקמינא בשרך על עצמו כמו שפירשו מקצת מפרשי' אבל השת' דוחבל את מעשה ידיך בע"כ מיירי בבנים א"כ בשרך נמי מיירי בבנים. אמנם הא ק' שהרי בשבועו' דף ל"ט קאמר הגמר' להדי' ואין בשרך אלא קרובים והתוס' שם הקשו מגמרא זו ותירצו דרישא דקרא מיירי בשבועות ושם אפילו בשרך קרובים נענשים ולמה יקצף על קולך מיירי בנדרים ושם דוקא בנים נענשים עכ"פ מוכח מהגמרא דבשרך היינו קרובים וזו תימא לרשי' דמפרש בבנים דוקא. ושוב מצאתי בשנות חיים דף ע"ט ע"א שעמד בזה ותרוצו הראשון דחוק. ומה שכתב עוד לתרץ ע"פ מה שתירץ בתוספות הרא"ש בשבועות לקושיות התוספות שם דדוקא על הבנים היא עונש מיתה כמו שאמר וחבל את מעשה ידיך אבל על הקרובי' רק עונש לבד כדכתיב לחטוא גם זה לא יצדק לרשי' דהא רשי' כתב לחטוא לחייב משמע חייב גמור ולא עונש לבד ועוד דעכ"פ דרשו בשרך על קרובים ורשי' דרש על בנים ועיין במנחת בכורים שכתב ג"כ לתירץ רשי' קרוב למה שפירש בתוספו' הרא"ש:
ד"ה מקרא נדרש לפניו. שנות חיים ק"כ מנחת בכורים. זהב שבא:
תוספות ד"ה ר' יהודה הנשיא. מנחת בכורים. זהב שבא צפנת פענח מ"ב ע"א רצוף אהבה סימן כ"ג: