יד דוד על שבת· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ח.
זרק כוורת כו'. הקשה בספר פני יהושע לדעת ר"ת בכל מקום דאמרינן ד' על ד' היינו אלכסון של ד' על ד' והוא חמשה וג' חומשין וא"כ בדבר עגול יעלה קרוב לשמונה וכתב שהוא תימה רבה יע"ש. ואחר המחילה רבה כד ניים ושכיב אמרה להא מילתא דעיקר פלוגתא דר"ת ורשי' הוא זה דרשי' ושאר פוסקים סברי דשיעור ד' היינו ד' על ד' מרובע מדקאמרי הן ואלכסונן ש"מ שצריך שיהי' מרובע כדי ליתן לו אלכסון ולכן בכל אורך הד' צריך שיהי' ג"כ רחב ד' וא"כ בדבר עגול צריך שיהי' בו לרבעות ד' על ד'. ור"ת סובר דד' על ד' אין פרושו שיהי' ד' על ד' במרובע אלא פרושו של הן ואלכסונן היינו שלעולם צריך שיהי' במרכסו האלכסון של ד' על ד' והוא ה' וג' חומשים ואם הוא במרכסו ה' וג' חומשים בין שנחתכו הזויות ונעשה עגול בין שהוא מרובע חד דינא אית להו לפר"ת ואף שהוא מרובע צריך שיהי' במרכסו ה' וג' חומשים נמצא דבדבר עגול לא פליגי רשי' ור"ת כלל דבה' וג' חומשים סגי דאי לרשי' הרי יש בו לרבע ד' על ד' ואי לר"ת הרי יש במרכסו האלכסון של ד' על ד' לא נחלקו רשי' ור"ת אלא במרובע שהוא מד' על ד' עד ה' וג' חומשין. דלרשי' כל שיש בו ד' על ד' מרובע נידון למקום ד' כיון שיש באלכסונו ה' וג' חומשין אע"פ שאין במרכסן ה' וג' חומשין ולר"ת לא נקרא זה מקום ד' על ד' כיון שאין במרכסו האלכסון של ד' על ד' אע"פ שיש באלכסונו האלכסון של ד' על ד' וזה ברור וכן מבואר להדיא בעירובין דף נ"א ד"ה כזה יהי' כל שובתי שבת ובהגהות אש"רי כאן וברבינו ירוחם. עיין אמרות טהורות מ"ד ע"ב. נידה ג' ד"ה כי פליגי:
היתה קופתו מונחת. בית אברהם כהן קט"ז ע"ג:
רשי' ד"ה שדי נופו בתר עיקרו לפי הנראה מספר חכמת שלמה למהרש"ל הוא מפרש דלכל הב' לשונות של רשי' עיקר פלוגתא דר' ורבנן אי שדינן הנוף בתר העיקר לעשותו כמקום ארבע או לאו אבל לעשות הנוף רה"י כעיקר זה לא ס"ל לרש"י אפילו ללשון שני של רש"י ומ"ש רש"י בלשון השני וכי פליגי רבנן בשדי נופו בתר עיקרא פליגי אין כוונתו של רש"י לומר דרבנן סברי לא שדינן נופו בתר עיקרו לעשותו רה"י ומשמע דר' ס"ל דשדינן נופו בתר עיקרא לעשותו רה"י אלא כוונת רש"י הוא משום דבלשון ראשון אי אמרינן דלא כסברת המקשן דהוה סבר דפלוגתייהו אי צריך מקום ד' ברה"י אלא דכ"ע סברי דבעי מקום ארבע אף ברה"י וא"כ קשה מ"ט דרבי דמחייב וצריכין לתרוצה טעמא דר' אבל ללשון שני דכ"ע אית להו דרב חסדא דלא בעי מקום ד' על רבי לא קשה כלום רק קשה מ"ט רבנן לכן מפרש רש"י דטעמא דרבנן דלא שדינן נופו בתר עקרו. והנה לב' הלשונות מיירי שעיקרו רחב ד' ואע"ג דברה"י לא בעי מקום ד' ללשון שני והזורק לעיקר אע"פ שאין בו ד' חייב שאני הכא כיון דשדינן נופו בתר עיקרא אי לא הוי עיקרא ד' לא מהני לנוף (כמ"ש גם מהרש"א וסבר לישנא קמא מדלא נקט פלוגתייהו באילן העומד ברה"ר ועיקרו ד' אי שדינן נופו בתר עיקרו ונקט זיז והיינו עיקרו ברה"י ונופו ברה"ר ש"מ דהברייתא בא לאשמעינן בזה דאפילו ברה"י בעי מקום ד' דהא בע"כ בעיקרו ד' מיירי דאי אין בעיקרו ד' אף אם נאמר כרב חסדא לא שדינן נופו בתר עיקרא כמ"ש אלא וודאי דעיקרא ד' דגם ברה"י מקום ד' וזה משמיע לן הברייתא בזה ולשון שני סבר דכ"ע כרב חסדא והא דלא נקט פלוגתא בזה הענין באילן העומד ברה"ר לאשמעינן בזה דדוקא לענין זה אמרינן שדי נופו בתר עיקרו לעשות הנוף מקום ארבע אבל לענין זה לעשות רשות אחר כמקום עיקר לענין זה לא אמרינן שדי נופו בתר עיקרו(דלא כתוספות) וזה מוכח מדנקט זיז כל שהוא דאי ס"ד דגם לעשותו רשות אחרת אמרינן שדי נופו בתר עיקרא א"כ למה נקט זיז אפילו אי הנוף רתב ד' נמי פליגי וכגון שזרק פחות מארבע אמות דאי אמרינן שדי נופו בתר עיקרו הוה זורק מרה"ר לרה"י אלא וודאי מדלא נקט פלוגתייהו בכה"ג מוכח מזה דלא אמרינן שדי נופו בתר עיקרא לעשותו רשות אחרת וזה משמיע לן במאי דנקט זיז זה מה שנ"ל בכוונת מהרש"ל:
אמנם מהרש"א מפרש דדוקא בלישנא קמא מיירי בעיקרא ד' ופליגי אי העיקר מחשיב ליה לנוף אבל בלשון ב' סבר רש"י דאף באין בעיקרו ד' מיירי ופליגי אי שדינן נוף בתר העיקר לעשותו רה"י. ולפירש מהרש"א יש לדקדק למה לעיל לא פירש רש"י רק כל לישנא קמא וכאן הביא לשון אחר דאילו לפירש מהרש"ל אין חילוק בין ב' הלשונות רק לענין אי דכ"ע אית להו דרב חסדא או לא אבל עיקר הפירוש שפירש רש"י לעיל דפליגי אי עיקר מחשיב לנוף צודק לב' הלשונות אבל לפירוש מהרש"א קשה:
ושמעתי דבר נאה מפי א"א מורי ורבי הרב החסיד ז"ל משום דהתוספות הקשה לעיל בסוף ד"ה אילן לפירש רש"י דאי מיירי למטה מג' לא בעי מקום ד' ולמעלה מג' לא הוי רה"ר. וכתבו דצריך לאוקמי בדבילה שמנה וטח בצד הנוף והקשה מהרש"א דהא רש"י ס"ל כדעת ריב"א דבטח בפניה לא בעי מקום ד' והדרא קושיות התוספות לדוכתיה. אמנם לכאורה יש לתרץ קושיות התוספות בענין אחר והוא דמיירי בנוף גבוה ט' ורבים מכתפין עליו דהוי רה"ר כדאמרי' גבי עמוד. אמנם גם זה לא יצדק דהא רשי' ס"ל דגבי עמוד נמי לא אמרינן דבעינן ד' איברא דהר"ן כתב הטעם דגבי עמוד לא בעינן ד' משום דכשם שאמרינן ידו של אדם חשובה לו כד' על ד' הה"ד עמוד יע"ש. ולפ"ז לעיל בסוגיא דעדיין לא אסיק דידו של אדם חשובה כד' שפיר אמרינן גבי עמוד ט' נמי דבעינן ד' ושפיר פי' רשי' לעיל קודם המסקנא דפליגי אי העיקר מחשיב לנוף והנוף הוא רשות הרבים ולקושית התו' נתרץ דמיירי דהנוף גבוה ט' אמנם כאן שהוא לאחר המסקנא דידו של אדם חשובה כד' וה"ה לגבי עמוד לסברת הר"ן א"כ לא יצדק פרושו מכח קושיות התו' לשיטת רשי' עצמו דסבר גבי עמוד לא בעי מקום ד' ולכן כתב רק פירש ראשון לדעת הסוברים דעמוד בעי מקום ד'. אמנם לשיטת עצמו דלא בעי מקום ד' הוצרך לפרש שאין בעיקרו ד'. ופליגי אי הנוף חשיב רה"י או לא דאלו לפירש הראשון קשה קושיות תוספות דלעיל כמו שכתבתי ודוק כי נכון הוא:
רש"י ד"ה רחבה ששה. בית אברהם כהן קט"ז ע"ב ע"ד:
רש"י ד"ה כפאה על פיה וזרקה אאינה רחבה ששה קאי עיין מהרש"א מ"ש בשם הר"ן. ראיתי להרא"ש דארכביה אתרי ריכשי דלענין ז' ומחצה פטור כתוב הטעם משום דהוי למעלה מי' כמ"ש רשי' ולענין שבעה ומשהו כ' הטעם דלת הוה כלי כמ"ש התוס'. ונ"ל דהי' מפרש דברי רשי' דלא כר"ן ומה שכתב רשי' אאינה רחבה ששה קאי היינו אפי' אינה רחב' שש' כיון דרשי' מפרש דהוא פטור משים דהוה למעלה מי' ולא משום כלי א"כ שפיר פטור אפילו
אינו רחב ששה. אמנם הא דחייב בז' ומשהו אפילו רחב ששה אע"ג דהוי כלי כשמגיע סמוך לג' לארץ י"ל דס"ל לר"שי דלעשותו כלי לא אמרינן לבוד משום דעדיין המחיצות לא הוי מחיצות דוגמא לדבר דופן עקומה לשוי' מחיצה לא אמרינן דופן אבל לענין לשווי' למעלה מי' שפיר אמרינן לבוד כיון דיש עכ"פ מחיצות אע"ג שאין המחיצות לרוחב ד' כיון דאין אנו רוצים לומר לבוד לענין הרוחב אלא לענין הגובה. משא"כ לקמן גבי אסקופה שמה צריכים לרוחב ורוצים לומר ברוחב פי התקרה יורד וסותם לכן צריך שיהי' רוחב ארבע ממש ולא אמרינן לבוד. ובזה מתורץ קושיות מהרש"א ובלא"ה דבריו קצת מגומגמים שלא כתב כן רשי' לקמן מה שהוא הביא משמו רק שהוא הרכיב מ"ש רשי' בשני דיבורים ולפי מה שפירשתי דברי רשי' כן פי' הרמ"בן במלחמות דעת הרי"ף וכן נראה דעת הרשב"א:
רש"י ד"ה ה"ג רבא אמר. יתר הבז ס"ה ע"א:
תוספות ד"ה אמר אביי. מרכבת המשנה ח"א פי"ד דשבת הי"ז והי"ח:
תוספות ד"ה אמר ליה יתר הבז ס"ה: