יד דוד על ראש השנה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כג:
תוספות ד"ה לא הי' זזים משם. עיין מה שכתבתי במסכת ערובין דף מ"ז:
תוס' ד"ה או דילמא כו' אלא כמה מבואות וחצרות פתוחים דברי התוספות מגומגמים כמ"ש מהרש"א ומהרשד"ם בחלק ח"מ סימן קי"א תוך התשובה העיר כמה ספקות ונראה בעיניו שהא גליון ואפשר לומר לפ"ז כי כבר כתבתי בערובין דהתוספות סוברים דדוקא עיר מוקפת נעשה כד' אמות לפי שהם סוברים דאפילו ביצא לדעת כל העיר נעשה כד' אמות ולפיכך כל החצר הי' עכ"פ מותר והרמב"ן סובר דאפילו עיר שאינו מוקפת נעשית כד' אמות וא"כ לא מהני מה שתרצו דנפרצו בה פרצות אלא שסבר הר"מב"ן דביצא לדעת אפילו בעיר מוקפת מחיצות אין לו אלא ד' אמות ובאמת לא הי' להם בחצר אלא ד' אמות כמו שגורסים קצת לא הי' זזים ממקומם ואפילו נאמר שהי' להם כל החצר לא רצו להחמיר עליהם כל כך ע"ש בליקוטי הרמב"ן ומעתה כוונתם כך הוא לפרושם ששאל אם המקום צר להם או מרווח דמאי ספיקא דוודאי לפעמים הי' צר להם אם הי' הרבה עדים כדמצינו שעברו יותר מארבעים זוג וא"כ מאי זו איבעי' פשיטא אם הי' עדים מועטים הי' המקום מרווח ואם הי' הרבה הי' צר ובע"כ צ"ל דהשאלה היא אם הי' מרובים אם הי' יכולים ללכת מחצר זה לחצר הסמוכה לה ועל זה הקשו דפשוטא דאסור לילך מחצר לחצר כיון דאיסור שבת עליהם ותירצו דבאמת כך הי' ספיקו אם נאמר שהי' יכולין להלוך מחצר לחצר וטעמא דמצד הדין כיון שקודם שנפרצה הי' כל העיר כד' אמות א"כ לאחר שנפרצה לא הי' ראוי להחמיר עליהם ולהתיר אפילו בכל העיר אלא שלא הי' צורך בכך להתיר את כל העיר כיון שכמה מבואות וחצרות פתוחין לאותו חצר שהי' יכולין להלך בה כד' אמות (ותיבת יכולין נ"ל להגיה) וכיון שהי' מרווח בחצרות ומבואות הפתוחות לתוכו שהם כ"ד אמות למה נתיר את כל העיר אבל המבואות והחצרות הי' מתירין זה נ"ל בכוונתם וקרובים דבריהם קצת לדעת הרמב"ן בתירוץ השני שלא הי' רוצים להחמיר: