יד דוד על ראש השנה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יב:
מה נחלה אין לה הפסק הקשה בטורי אבן הא בשביעית יש לה הפסק ואינו קושיא כלל דשביעית מטעם הפקר הוא והפקר פטור וזה לא מקרי הפסק ואטו אם כל ישראל בשנה אחת יפקירו שדותיהם משום זה יקרא הפסק הא וודאי ליתא ונחלה נמי אין לה הפסק כשיש נחלה ואם אין נחלה לא שייך הפסק דליכא מדעת והכי נמי גבי שביעית והפקר:
המודר הנאה כו' שנים עשר חדש מיום ליום הקשה בטורי אבן מ"ש מהא דאמרינן בערוכין גבי נזירות כמנין שנות הלבנה שנ"ד יום וה"נ הל"ל שנ"ד יום והדבר פשוט דיש חילוק בין אם אמר כמנין או אמר שנה סתם דוודאי כמנין הוה לפי רוב השנים ולא שנה ממש הוא אבל אם אמר שנה בלשון בני אדם על אותו שנה הוא מכוון יהי' איך שיהי' שנ"ד או שנ"ו או שנ"ג ולפיכך מקלינן ג"כ באומר שנה זו דעלתה לו שנה בר"ה: ועיין בירושלמי סוף פ"ק דנזיר ובמשנה למלך פ"ג דנזירות הי"ח שהקשה על הירושלמי כיון דהתם מקילינן באמר כמנין שנה מטעם דספק נזירות להקל א"כ כאן דסתם נדרים להחמיר הוה לן להחמיר ולומר כמנין ימות החמה ולפי מ"ש ל"ק מידי דשאני התם דאמר כמנין והאומר כמנין אינו מכוון על שנה ממש רק למנין השנה ואז שפיר י"ל דמכוון על ימות החמה אבל כאן דאמר שנה וכוונתו על שנה ממש ולא למנין פשיטא דבלשון בני אדם שנה הוא על שנות הלבנה:
תוס' ד"ה מנהג שביעית בשמינית כו' וי"ל דהך דהכא איצטרך. מהרש"א מחקו. ולכאורה יש לפרש בכוונתם דהרי לא למדנו אלא קציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית וחריש של ערב שביעית שנכנס בשביעית אבל חריש של שביעית שנכנס במוצאי שביעית לא שמענו ולהכי איצטרך קרא דהכי ומה שכתבו כדפרישת לעיל היינו דלעיל כתבו מדקציר לתוספות חריש נמי לתוספות אבל באמת לגופיה איצטרך כמ"ש לעיל ועיקר התוספות בחריש מכאן נפקא בחריש וא"ל כיון דיש לנו קרא דהכי למה איצטרך קרא דלעיל דהא קרא דלעיל לא מיותר דאיצטרך לגופו כמ"ש שם. אמנם הדבר הקשה חדא דהא כל קושייתם לעיל למ"ד אינו לוקה אבל למ"ד לוקה ל"ק כלל וא"כ דוחק לומר דרבי יוחנן דהכא אזיל כמ"ד אינו לוקה ותו חריש של שביעית שנכנס למוצאי שביעית לא ידענו מאי הוא דהא מיירי בהביא שליש וא"כ היינו קציר ולכן נראה דמהרש"א שפיר מחקו. ושוב ראיתי בתועפת ראם דף נ' תמה על מהרש"א ופירש כמו שרציתי לפרש. ובאמת כבר כתבתי דלא ידעתי לכוון מהו חריש של שביעית שנכנס למוצאי שביעית דבלי ספק היינו קציר. ועיין מ"ש הרא"ם בפרשת כי תשא ומ"ש עליו בתועפת ראם שם:
בא"ד וניחא השתא דדריש מניה תוספות שביעית. כלומר דלכאורה קשה היכא דריש לעיל מקציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית תוספות דמה תוספות הוא זה כי זה מה שאסורין הוא מטעם דגדלו שליש בשביעית והוה כגמרו בשביעית ומה"ט אסורין ולא מטעם תוספות אכן השתא דאמרינן דקרא אתי בתבואה כזה לאסור בה עבודה בשמינית שפיר ילפינן מניה תוספות שביעית דזה וודאי תוספות הוא דהמלאכה אסורה בשמינית ועיין בתועפות ראם: