יד דוד על ראש השנה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ב.
מסכת ראש השנה פרק ראשון
חידושים למסכת ר"ה בספר הזכרונות. וחיי יצחק שבסוף ספר תועפות ראם. השגת הראב"ד על בעל המאור. תמים דעים סימן רמ"ז:
למלכים. ופירש"י שאם עמד בשבט או באדר כלתה שנה משהגיע ניסן הא דכתב רש"י הכי ולא כתב שעמד בכ"ט באדר כדלקמן בברייתא משום דזה לא נשמע ממתניתן דיום אחד בשנה חשוב שנה רק בברייתא משמיע לן כן כי עיקר כוונת המשנה להשמיע לן דין ראש השנה מאימתי מתחילים:
למלכים למאי הילכתא. ריח שדה דף א'. וע"ש ראב"ן סימן ע':
רש"י ד"ה באחד בניסן. בני יעקב דף א'. מעיין גנים מזרחי דף ט"ו:
רש"י ד"ה לשטרות. בני יעקב א' כ"ה כ"ח מ"ג מ"ד מקום שמואל שער התירוצים:
תוס' ד"ה למלכים כו'. כוונתם להקשות על רש"י חדא דשלום מלכות לא שייך אלא במלכי א"ה ולא במלכי ישראל ואפילו אם נאמר דגם גבי מלכי ישראל שייך שלום מלכות מ"מ דוקא גבי גיטין אמרינן כן ולפיכך בדיעבד פסול אם לא כתוב לשם אותו מלכות אבל שאר שטרות לא שייך שלום מלכות והכא בשאר שטרות קמיירי כדאמר לשטרות ובזה אין שייך שלום מלכות ומה שכתבו וצריך לפרש הוא לתרץ לפי האמת מה חילוק בין גיטין לשטרות כמ"ש מהרש"א ועיין בספר בני יעקב דף א' מעין גנים דף ט"ו:
תוס' ד"ה לשטרות כו' וצריך לפרש שהודו המלוה והלוה. צ"ע אם מהני הודאות המלוה והלוה לגבי לקוחות דילמא קנוניא עשו ואם נאמר דמוקדם פסול לגבות אף מבני חורין וכמו שנראה דעת רש"י כאן וכמ"ש מהרש"א ניחא דאלו לוה לגבי עצמו וודאי מהימן ומיירי דאין שם לקוחות. והקשה מהרש"א דאי נמי ההלואה היה באותו יום היה מפסיד לטרוף מהלקוחות מהספק ע"ש וכוונתו להקשות דאם נפרש כן לא יקשה קושיות התוספות למה נפסל מספק דוודאי אצל מלוה ולוה שפיר קשה למה נפסל מספק אבל גבי לקוחות וודאי כיון דספק הוא ולא ידעינן אי מלוה קודם או מכירה קודם היכא דקיימיא ארעא תיקום ולא מפקינן מיד הלקוחות. אמנם רשי' בוודאי לא ניחא ליה לפרש הכי והוא ממש כהירושלמי שהביא התוס' שהרי הגמרא קאמר לשטרות כדתנן שטרי חוב המוקדמין פסול כו' ומוכח מזה דלענין כשרות השטר ופסלות השטר מיירי ולא לענין הלקוחות דזה אין ענין לשטרי חוב המוקדמין והא דלא מוקי הגמ' באמת כה"ג כמו שהקשה מהרש"א וכמו דאיתא בירושלמי דהגמרא ניחא ליה למצא נ"מ אף בלי לקוחות לענין השטר לבד ובזה מתורץ גם מה שהקשה מהרש"א שהתוס' היה יכולין לתרץ שיטת רשי' כמו שכתבו לפי שיטתם דהדיינין יטעו ולפמ"ש ניחא דבשלמא לשיטת התוספות עצמם נ"מ אי השטר מוקדם באמת או לאו דאם העדים יטעו הרי השטר מוקדם באמת אמנם לפי מ"ש מהרש"א שהדיינין יטעו הרי באמת אין השטר מוקדם רק הדיינין יטעו ויסברו שהשטר מוקדם ובגמרא משמע דבאמת השטר מוקדם או מאוחר ולעיקר קושיות התוספות על רש"י עיין בבני יעקב דף כ"ה ועוד י"ל דהכי שאני כיון דאיכא ריעותא בגוף ההלואה שהרי העדים אומרים שלא הי' ההלואה באותו יום ולפיכך מספק פסלינן ליה אבל כל המקומות שהביא התוספות ליכא ריעותא בגוף הלואה מה"ת לנו להחזיק ריעותא כלל לכן אמרינן אחרוהו וכתבוהו אבל כאן הרי ריעתא לפנינו שלא הי' ההלואה באותו יום. ועיין במגדנות נתן דף מ"ב ובמקום שמואל שער התרוצים:
באותו הדיבור ויש שיטה אחרת בירושלמי כו' ולא אתי לפרושי ובבעל העיטור משמע דהירושלמי אתי לפרושי ועיין בריח שדה דף א':