אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף קטז:

דף קטז.

שנאמר ויאפו את הבצק. עיין בר"ן שכתב שבמצרים לא הי' מצוים על בל יראה ולא היה אסור במלאכה ובחמץ (אלת) [אלא] יום (דחד) [אחד] ועיין במאמר חמץ לרשב"ץ שנראה מדבריו שלא הי' מצוים כלל על אכילת חמץ אלא כפסח שני על הפסח בלבד הי' מצוים לאכול מצה שנאמר צלי אש על מצות ומרורים ועיין בזבח פסח לאברבנאל ובפרושו לתורה שהשיג על הר"ן ונראה מדבריו דהי' מצווים כל שבעה וכן כתב באבודרהם בשם ר' יוסף קמחי ובאמת דברי האברבנאל והריק"מ תמוהים. וגם דברי הרשב"ץ שהרי לעיל בהדיא מוכח דף צ"ז דפסח מצרים הי' נוהג כל היום לריה"ג אפילו ועיין בתי"ט מה שהשיג על הר"ן ומ"ש עליו בדרך המלך דף יוד ע"ב. וראיתי בספר ציון לנפש חיה שהקשה על הר"ן דא"כ כמו דחשיב מה בין פסח ראשון לשני הראשון אסור בבל יראה כן הי' לו לחשב ההפרש בין פסח מצרים לפסח דורת שפסח מצרים חמץ ומצה עמו בבית ומכח זה כתב דליתנינהו לדברי הר"ן ואחר המחילה מכח קושיא כזו לא הי' לו לדחות דברי הר"ן אחד מגדולי הראשונים דהר"ן סובר דזה בכלל מה שאמרו פסח מצרים חמוצו נוהג יום אחד וממילא ידעינן דליתנינהו בבל יראה שהרי כתיב לא יראה לך וכו' שבעת ימים וכל שאי אפשר לקיים בשבעה אינו אסור דיום אחד לא נזכר כלל בתורה ועוד דלא יצדק כלל לשון חמץ ומצה עמו בבית כמו בפסח שני דשם היה מותר באכילת חמץ ורק הי' צריך לאכול מצה על הפסח ופסח מצרים אסור עכ"פ לאכול חמץ יום אחד כדמוכח לעיל מהגמרא גם מה שכתב בציון לנפש חיה דכל היום דקאמר ריה"ג היינו ערב פסח ולילה של פסח אי אפשר להולמו בלשון הגמרא דלעיל ותו דהרי לחד תירוצא בגמרא דף כ"ז ריה"ג סבר כר"ש וא"כ לדעת הסוברים דלר"ש חמץ אינו אסור בהנאה עד הלילה א"כ ה"ה לריה"ג וא"כ הרי ליכא יום ובמכילתא הלשון יום אחד ותו אי אפשר לפרשו על ערב פסח וליל פסח. ועיין בספר שמחת הרגל

בשר א"צ להגביה. עיין בית ישחק ט"ו ע"ד.

סומא פטור מלומר הגדה ברבינו ירוחם כתב דכשם דסומא פטור מכל המצות פטור מלומר הגדה והב"י בסימן תע"ג תמה על זה דזה אליבא דרבי יהודה דפטור סומא מכל המצות ולית הלכתא כוותיה ובספר ראש יוסף כתב דפטור מלומר הגדה אפילו אליבא דרבנן מגז"ש דזה ואחר המחילה לא דק בלשון רבינו ירוחם שכתוב כשם שפטור מכל המצות ועל זה השגו הב"י דלרבנן חייב בכל המצות שבתורה. גם הרדב"ז בשו"ת דפוס ווינציא סימן נ"ט תמה על רבינו ירוחם וכתב שלא מצא לו חבר בכל הפוסקים שיאמר הלכה כר' יהודה. ועיין בנתיב י"ג שם נראה שלמדה מפ"ק דקדושין ונ"ל דכוונתו משום דוודאי י"ל כיון דפלוגתא דר"מ ור"י הוא הדרינן לכללא דהלכה כר"י וכמ"ש הרדב"ז עצמו אלא שדחה זה דסתם משנה דלא כר' יהודה ולזה אפשר לומר שרבינו ירוחם סבר כיון דלרב יוסף מספקא ליה ואי סתם גמור הוא למה מספקא ליה אלא ש"מ דלא כסתם גמור הוא וא"כ הדרינן לכללין דהלכה כר' יהודה וכבר נתקשה הר"ן בזה בפ"ק דקדושין ומ"ש דרב יוסף לא הי' מסופק הוא דוחק ותו קשה לדבריו דהא עכ"פ איכא מ"ד דהלכה כר' יהודה ולרבינו ירוחם ניחא ומה דפשיטא לי' להרדב"ז דסתם במתניתן ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם הנה רבים חולקים על זה כשרבים חולקים על יחיד בברייתא כמבואר בספר יד מלאכי סימן תקי"ג ופשוט הוא דמ"ש רבינו ירוחם להוכיח מסוגיא דכאן היינו שיכול להוציא בדרבנן אבל שפטור מכל המצות זה בוודאי לא מוכח מכאן. וכן כתב בשער אפרים סימן כ"ז והרדב"ז שם שוב עיינתי בדבר וראיתי כי רבינו ירוחם לאו יחיד הוא ומהמרדכי שהביא הרדב"ז ראי' אדרבה בתירוץ ראשון של המרדכי בפ"ב דמגילה וודאי ס"ל דהלכה כרבי יהודה ומהדר ליישב דאפילו לרבי יהודה יוצא ורק בתירוץ השני מסיק דאין הלכה כר' יהודה ואגודה ב"פ החובל ודאי ס"ל דהלכה כר' יהודה ומפני האריכות לא העתקתי לשונו ונראה מדבריו שם דכל בדאורייתא אין יוכל להוציא סומא את אחרים אבל בדרבנן יוכל להוציא והביא ג"כ ראי' מדמשני הגמרא כאן מצה בזמן הזה דרבנן וכבר ידוע דהאגודה מיסוד התוספות ולפי מה דהבין הרדב"ז מהתירץ הב' במרדכי דרב אחי בר יעקב סבר דסומא חייב במצות יש להקשות הלא רב אחי בר יעקב לא אמר אלא סומא פטור מלומר הגדה אבל לא אמר שאין יכול להוציא וא"כ מאי מקשה הגמרא מכלל דרב אחי בר יעקב סבר מצה דאורייתא דילמא גם רב אחי בר יעקב סבר מצה דרבנן ושפיר יכול להוציא בזמן הזה אלא שהוא פטור מדאורייתא לומר הגדה לרבנן דאמרי סומא חייב בכל המצות כיון דהתורה מיעטה מזה ולכן אפשר לפרש דהגמרא דכאן אזלא אליבא דרבי יהודה דהלכה כמותו וקאמר רב אחי בר יעקב סומא פטור מלומר הגדה כלומר אינו מוציא כיון שאינו יכול לומר בעבור זה וע"ז מקשה הגמרא שפיר דמוכח דסבר דאורייתא דאי מצה בזמן הזה דרבנן אפילו שאינו יכול לומר בעבור זה למה אינו מוציא אלא וודאי דאורייתא היא ומש"ה אינו מוציא ובאמת הי' יכול להקשות ולטעמך אי מצה דאורייתא בלא"ה אינו מוציא ולמה צריך לטעמא דזה אלא דעדיפא קמקשי ליה דבפירוש אמר מצה דרבנן א"נ דהוה מצי מדחי ליה דרב אחי בר יעקב אליבא דכ"ע אמר בין לר' יהודה בין לרבנן ואשמעינן אליבא דרבנן שפטור ולר' יהודה דאינו מוציא אבל כל עיקר דיוקא דמקשן הי' דוודאי רב אחי בר יעקב לר' יהודה נמי אזיל כיון דהלכתא כוותיה וא"כ יש לומר דרבינו ירוחם שפיר הביא ראי' דהלכה כר' יהודה מסוגיא זו דאל"כ לא הקשה המקשן מידי מכלל דרב אחי בר יעקב וכמ"ש ושוב ראיתי בספר המכריע סימן ע"ח שהביא דברי ר"ת ונראה להדיא מדבריו שהוא מפרש הסוגיא להוציא ואזלא אליבא דר"י ונהנתי כמוצא שלל רב אמנם הרב המחבר האריך להשיג עליו וכתב דהסוגיא דלא כר"י ולא לענין להוציא מיירי וקושיותיו על ר"ת נקל למעיין ליישב לפי שיטת הפוסקים וכאן אין מקום להאריך יותר מזה. ועיין בית ישחק ט"ו ע"ג שנראה דפשיטא ליה דרב יוסף ורב ששת הוציאו אחרים והוכיחו מזה שנשים חייבת ולמה נקט בפשיטות דלהוציא הוה הא רבים חולקים וסוברים דלעצמם הי' ותו מאי הכרח דלנשים הוה דילמא לבני ביתם ולא לנשים וע"ש בדף ט' מה שהאריך על דברי רבינו ירוחם. ועיין גט מקושר קמ"ב ע"ג. שאלות יעבץ ח"ב ס"ז. ובשער אפרים שכתבתי לעיל:

מצה בזמן הזה דרבנן. עיין ר"ה ל"ג ד"ה הא ר' יהודה. ערובין צ"ו ד"ה דילמא. בשמים רא"ש קע"ג:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה