אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף קטו.

דף קיד:

מתקיף לה רב חסדא מלכי בקדש דף כ"ח.

לאחר שמלא כרסו חוזר ומברך. עיין דבר משה ח"ג דף יוד שאגת ארי' דף כ"ח ע"ב ובסי' ק'

ולבסוף אכל חסא. מלכי בקדש דף כ"ז.

לא לכרוך אינש מצה ומרור כפי הנראה מפשטות הסוגי' אליבא דהלל צריך כריכה ולרבנן יכול לעשות כריכה אבל אם לא עשה כריכה יצא אמנם ר' יוחנן סבר דרבנן חולקים על הלל וסוברים דלא יעשה כריכה כלל ואפשר דרבי יוחנן סבר דהך ברייתא דאמרה אפי' זה בפני עצמו וזה בפני עצמו הלל היא ואף להלל אין מחויב דוקא בכריכה זה נראה לפי דעת הרמב"ם ועיין בשער אפרים סימן נ"ג ונ"ד שהאריך בזה ובדברי הרמב"ם ודברי הרמב"ם פשוטים לע"ד שפסק כהלל לכתחלה ומ"ש ואם אכל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו היינו דפסק כברייתא וסבר דגם להלל יוצא בדעבד או דלענין דיעבד הלכה כרבנן אע"ג שכתב הרמב"ם אכל וכו' מברך אין הכוונה לכתחילה אלא משמיע לן דאם אכל מצה לבדו הדר אוכל מרור ומברך לכתחילה דה"א דלא יברך דאין זה קיום מצותו או דצריך לחזור שנית ולאכול מצה ומרור ביחד קמ"ל דלא ומה שהקשה עוד בשער אפרים למה כתב הרמב"ם כורך מצה ומרור ולא כתב גם פסח. וכבר הקשה כן הלחם משנה נראה דהרמב"ם סובר דלהלל א"צ לכרוך הפסח עמהם וכן נראה מדברי הערוך בערך זכר שכתב ג"כ כהרמב"ם ובוודאי כדברי הרמב"ם נראה שהרי הפסח הי' נאכל על השובע ואיך אפשר שהי' אוכלין כל הסעודה בלא מצה וסעודה בלא לחם וודאי אינו קרוי סעודה וכיון שהי' צריך לאכול מצה בסעודה לא מסתבר לאכול אותם בלא ברכה ורק לאחרונה עם הכריכה יברך ואע"ג דקימ"ל בצקות של גוים ממלא כרסו מהם ואוכל מצה באחרונה ומברך שאני התם דלא יצא במצה זו לפיכך שפיר יכול לברך אבל במצה שיוצא בה וודאי לא מסתבר וכמו שמקשה לעיל אחר שמלא כרסו ממנו [חוזר] ומברך ושוב מצאתי בחק יעקב שגם הוא כתב לדעת הרמב"ם שאינו כורך הפסח עמהם להלל אבל לא כתב הכרח לזה ותמהני שלא הביא ראי' מדברי הערוך שהביא הוא קודם לזה ומה שהקשה בשער אפרים שם מהא דבי"ד סימן צ"ח דאיסורן מבטלין זה את זה כן הקשה ג"כ בארעא דרבנן במהדורא בתרא סימן קל"ה ועיין זבחים ע"ח ד"ה אלא מין מנחות כ"ג ד"ה אלא. ועיין בלשון ערומים בלשונת הרמב"ם דף ג' שהאריך בסוגיא ודרך המלך דף יוד ע"ד י"א וכעת ראיתי באגודה שהי' אוכלין מצה עשירה כדי שיהי' נאכל על השובע ולהרמב"ם אינו נראה כן דלא אקרי

לחם ועיין דף ק"כ ד"ה באחרונה.

מרור דרבנן. זרע יצחק. דף י"ג ע"א:

ואפילו למ"ד מצות אין מבטלות זו את זו ה"מ דאורייתא כו'. ועיין מנחות כ"ג ד"ה מכאן. עיין רמב"ן בשורש ראשון דף ט' ע"א. לב שמח דף יו"ד ע"א:

הלל הי' כורכן. מרכבת המשנה ח"ב פ"ח דחמץ ה"ו:

מתקיף לה רב אשי אי הכי מאי אפילו. מעיין גנים דף י"א:

אלא אמר רב אשי. לשון ערומים בלשונות הרמב"ם דף ג'. דרך המלך דף יו"ד ע"ד ודברי רשב"ם ותוספות שם בלשון ערומים:

השתא דלא איתמר הלכתא. מלכי בקדש ק"ז בית יעקב סימן ס"א. ועיין דרך המלך י"א ע"א:

תוס' ד"ה מתקיף לה כו' דאי סבר א"צ כוונה ה"ל למימר בהדיא אדנפיק בטיבול ראשון לפי מה שכתבתי לעיל דאף התוספות סוברים דאם מכוון שלא לצאת לא יצא וכמ"ש לעיל דף ז' א"כ עדיפא מינה ה"ל לאוכחי דאי טעמא דרב חסדא משום דמצות א"צ כונה. יכוון שלא לצאת ולא מקשה מידי ואפשר דלגבי אכילה דלא בעי כוונה כולי האי כמו שכתבו התוספות בסוף הדיבור לא אמרינן הכי. ועיין דבר משה ח"ג דף יו"ד. באר יעקב ל"ו ע"ג

רש"י ד"ה כל שטיבולו במשקה. מגילות ספר עשין ט"ז ע"א

תוס' ד"ה כל שטיבולו במשקה כו' ויהי' אסור לשתותן ולפסול את גופו נראה דהכי ברירא להו דאסור לפסול גופו ועיין בחולין ב' ד"ה טמא בחולין דשם נראה דמספקא להו ועיין משנה למלך פט"ז דטומאת אוכלין ה"י ולפ"ז אפשר ליישב קושיות מהרש"א דמה שהביא ראי' מחולין היינו דאסור לפסול גופו ושוב ראיתי להרב לשון לימודים דף מ"ג שכתב כן ושגם הרדב"ז הבין כן. ועיין מטה יוסף ח"ב ח' ע"ג ט' ע"א יוד ע"ב. י"ב ע"ג. אגורה באהליך דף ה' ע"ב. חקרי לב דף ע"ג. זרע יצחק. תולדת יצחק:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה