אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף קה:

דף קה.

ואמאי לימא חביבה מצוה בשעתה הרב ארעא דרבנן באות א' אחר שהניח ליסוד דטעם דחביבה מצוה הוא מטעם דאין מעבירין על המצות הקשה מכאן לתוספות ביומא דף ל"ג דהא דאין מעבירין על המצות ה"מ אי בעי למיעבד תרווייהו אבל אי לא עביד אלא חדא לא וכ"ש הכי דלא מצי למיעבד אלא חדא דהא לית ליה אלא כסא חדא ואפ"ה פריך דלקדום הבדלה אע"ג דברכת המזון תדירה ועוד הקשה מסוגיא דמנחות דף מ"ט דאיבעי' לן מוספין דהיום ותמידין דלמחר איזהו מהן קודם תמידין קודם משום דתדיר או מוספין קודם משום דמוקדם ולא איפשטא והרי הכא הבדלה הוה קודם אי לאו משום דאפוקי יומא מאחרינן ליה ע"ש והנה לקושיא ראשונה לא ברירא לי אי חביבה מצוה בשעתא הוא משום דאין מעבירין על המצות רק הוה כמו דאמרינן בעלמא זריזין מקדימין למצות והרי רש"י כתב ביומא דאין מעבירין נלמד מושמרת את המצות ואלו חביבה מצוה בשעתה נלמד מהקטר חלבים ואמורים מדכתיב עולת שבת בשבתו כמו דאיתא לעיל דף ס"ח ואי תריוייהו חדא מילתא הוא ל"ל תרי לימודי אלא וודאי דלאו ענין אחד הוא מיהו מסוגיא דמנחות קשיא דמשום חביבה מצוה בשעתה היה לנו לומר דמוספין קודמין איברא מה דברירה ליה להרב ארעא דרבנן דברכת המזון מקרי תדיר לדידי הפעוט עם שאיני כדאי לא ברירא כלל דלכאורא י"ל דדוקא דבר שהוא חובה מקרי תדיר אבל דבר שאינה חובה ולא מצוה רק שרגילות הוא לא מקרי תדיר לענין זה והרי תדיר נלמד מעולת תמיד ושם חובה ומצוה הוא אבל ברכת המזון לאו חובה היא דהרי כל ימות השבועה אי בעי לא אוכל פת ולא מברך ברכת המזון רק בשבת חובה לאכול פת וא"כ הוה תדיר משבת לשבת לעומת זה גם הבדלה הוה תדיר משבת לשבת א"כ אין קדימה כלל לברכת המזון להבדלה בשביל תדירות ולכן הוה ראוי להיות הבדלה קודמת אי לאו משום עיולי יומא מאחרינן ליה אבל התם במנחות תמיד הוי וודאי תדיר כנגד מוספין ולכן איבעי' ליה כנ"ל ובמקום אחר אי"ה אאריך יותר מזה:

רשב"ם ומי אמרינן חביבה מצוה בשעתה עיין מה שכתב בתולדת יצחק ופשוט הוא:

רשב"ם ומשלשין לאחר המזון. עיין תולדת יצחק:

תוס' ד"ה ש"מ תמניא כו' ולפירש רבינו נסים דמיירי כשהתחיל לאכול מבעוד יום ניחא עיין מהרש"א וכוונתו הוא דאע"ג דלפירש ר"נ נמי עדיין חידושא הוא דא"צ להפסיק וא"כ הדרה הקושיא לדוכתיה לימא תמניא ועל זה תירץ דזה לאו חידושא הוא ולהכי לא נקט לה דא"כ הוה משמע דוקא מפני שאין לו כוס אחד הוא דא"צ להפסיק בהתחיל בהיתר הא אלו הי' לו שני כוסות הי' צריך להפסיק וליתא דאפילו ביש לו כוסת הרבה א"צ להפסיק בהתחיל בהיתר ולהכי לא נקט הך חידושא דא"כ הוה מקום לטעות כמ"ש דדוקא באין לו אלא כוס אחד מיירי וכל זה לפי הבנת מהרש"א בדברי רבינו ניסים דא"צ להפסיק בהתחיל בהיתר וכבר כתבתי לעיל בדף ק"ב כי ממשמעות התוספות שם ודברי הרא"ש בברכות גם לפי דברי רבינו נסים אפילו בהתחיל בהיתר אין מותר לאכול א"כ ל"ק כלל ועיין בתלמידי הר"י שם באלו דברים:

תו' ד"ה ש"מ המבדיל בתפלה כו' דבריהם מגומגמים טובא וכבר עמד עליהם מהרש"א והניחם בצ"ע ולפיכך נראה דהא דנקטו בדבריה' המבדיל בזו ובזו לשון הברייתא נקטו כמו שמביא הגמרא בתחילה אבל כוונתם באמת למסקנת הגמרא שם דהברייתא אמר אם הבדיל בזו ולא הבדיל בזו ינוחו ברכות על ראשו כמו שמוכרחי' לומר דלא לסתור הברייתא את עצמו מעתה הקשו בתחלה למה הוצרך רבא לפסוק הלכתא כיון דמוכח הכי. ותירצו דכיון דברייתא דהתם סובר בוודאי דהמבדיל בתפלה אינו רשאי להבדיל על הכוס משום לא תשא לפיכך הוצרך רבא לפסוק הלכתא והדר קשיא להו א"כ איך מוכח הכי דהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס דהא התם קאמר המבדיל בתפלה משובח יותר ממי שיבדיל על הכוס ולא קאמר צריך שיבדיל בתפלה דוקא משמע דאיכא בני אדם שמבדילין בכוס ולא מבדילין בתפלה וא"כ נימא דברייתא מיירי במי שלא הבדיל בתפלה לזה כתבו דניהי דמלשון הברייתא דשם נראה דיש בני אדם דמבדילין בכוס ולא בתפלה מ"מ רוב בני אדם מבדילין בתפלה וא"כ בוודאי הכא רוב בני אדם מיירי ובוודאי כבר הבדיל. ועיין מה שהאריכו בזה בספר לשון לימודים דף ע"ב ע"ד. שמן המור סי' י"ב:

תו' ד"ה ש"מ ברכה טעונה כוס. עיין מה שכתב מהרש"א דאי ביחיד אינ' טעונה כוס ניחא דאין מזמנין על הפירות ובברכות ל"ז ד"ה נתן ר"ג לא משמע כן מדבריהם וכ"כ שם מהרש"א עצמו:

תו' ד"ה וש"מ כוס של ברכה טעונה כו' דאפילו אמשהו מברך שלא יהנה בלא ברכה ופירש מהרש"א דא"כ לא הוה אשמעינן מידי דפשיטא דיברך ברכת הנהנין. והקשה על זה דא"כ עדיין דמיירי דאין לו אלא כוס אחד קשה מה משמיע לן דפשיטא אטו משום דשותהו ביד לא יברך ועיין בשמן המור סימן י"ג שנדחק בזה ויש להשיב על דבריו ונראה לי על דרך שכתב הרשב"א שם בחדושיו בברכות (ועיין בשו"ת שלו סימן שמ"ב) דפלוגתא ב"ש וב"ה גבי בא להם יין בתוך המזון ואין שם אלא אותו כוס דב"ש אמר מברך על היין ואח"כ על המזון וב"ה אומרים על המזון ואח"כ מברכין על היין דב"ש דריש ושבעת זו שתי' ומחויב לשתות לפיכך מברך על היין וב"ה לא דריש ושבעת וא"כ אינו מחויב לשתות וכ"ע סברי ב"ה אינה טעונה כוס נמצא לפי אותו ה"א שבגמרא דגם ב"ש סברי ב"ה טעונה כוס אף לדעת בעל המאור והפוסקים דסברי דלפי האמת חלוקין ב"ש וב"ה אי ברכת המזון טעונה כוס אבל לפי ה"א בע"כ צ"ל דפליגי אי מחויב לשתות או לא כמ"ש הרשב"א והשתא שפיר תירצו התוס' דאי איירי בכלי אחד שפיר נקט ב"ש ואין לו אלא כוס אחד לאשמועינן רבותא דמחויב אפילו לצמצם וליקח בידו כדי לקיים מצות שתיה אבל אי מיירי דיש לו שני כוסות וגם יותר מרביעית א"כ יקשה למה נקט האי לישנא ואין לו אלא כוס אחד דאין נפקא מיניה כלל בהך דאין לו אלא כוס אחד לאשמעינן פלוגתייהו בקצרה ב"ש אומרים מחויב לשתות תוך הסעודה ובה"א א"צ לשתות בתוך הסעודה. ואי לאשמעינן דטעון ברכה על פחות מרביעית זה אין חידוש ואין לומר דרצה לאשמעינן דברכת המזון טעונה כוס זה לא מוכח כלל דהא י"ל כסברת המקשן דשותהו כנ"ל נכון ועיין לשון לימודים נ"ב ע"ד:

תוס' ד"ה ש"מ טעמו פגמו כו' בכוס חובה צריך לשתות מכוס שיש בו רביעית מתוספות זה השיג המג"א בסימן רע"א על הב"י דפסק דישפוך לכוס אחר ויטעום ופסק דישתה מכוס ויוסף עליו והקשה בתוס' שבת דא"כ הדרא קושי' לדוכתיה כאן יטעום מאותו כוס ואח"כ ישפוך מכוס אחר לאותו כוס ולא ידעתי איך ברירא לי' הך מילתא דהתוס' הכי ס"ל דילמא תוס' לא ס"ל הכי וסבר כדבעי למימר הרא"ש דתלמודא דידן פליג אירושלמי ולעיקר הקושי' על הב"י י"ל דס"ל דלא כתבו כן אלא לפי ה"א דמוכח דטעמו פגמו אבל לפי האמת דמיירי דאיכא רביעית מצומצם לא מוכח מידי וגם התוס' ס"ל דא"צ לטעום מכוס שיש בו רביעית ועיין אלי' רבה ועיין בלשון לימודים נ"א ע"ד ושוב נדפס שמן המור וראיתי לו בסימן י"ד כתב כמ"ש לתרץ הקושיא על התוס' והביא הב"י בסימן קפ"ב בשם המרדכי דבצרפת לא ס"ל האי תיקון ופשיטא דהתו' לפי מנהג צרפת ששם הי' כתבו כן:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה