יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף קב:
אין עושין מצות חבילות. עיין קהלת יעקב דף ב'. ועיין חקרי לב דף ט' ע"ב:
רשי' גמרו סעודתן. תולדת יצחק:
תוס' ד"ה שאין כו' ואין מברכין על השני בורא פרי הגפן כו'. אבל הרא"ש כתב דאחר ז' ברכות חוזרין ולוקחין הראשון ומברכין עליו בפה"ג. ועיין בית שמואל סימן ס"ב ובחנם השיג עליו בספר אגורה באהליך דף מ"ד ע"ג. ועיין בסם חיי סימן נ' על התו' והרא"ש:
תוס' ד"ה מניחו לאחר המזון כו' אלא י"ל דוודאי בחנם והקשה מהרש"א דמעתה הדרה קושי' לדוכתי' כשם שהקשה לרבי נסים גאון דאין להוכיח מאכל בהיתר דמיירי הך ברייתא לטעם באיסור ה"נ לפרושם אין להוכיח כן כיון דבהיתר מיירי שאין לו אלא כוס אחד ודבריו תמוהי' דהא לדברי ר' נסים מיירי דלא אכל כלל משהחשך. וכן נראה מדברי התוס' להדיא כאן ומבואר יותר ברא"ש פרק אלו דברים שכתב לדברי ר' נסים איך מוכח דטעם מבדיל הרי לא טעם כלום משתחשך אבל לפרושם שפיר הוכיח דעכ"פ מיירי באכל אם ס"ד דטעם באיסור אינו מבדיל לא הי' מתירין לו לאכול אע"פ שאין לו כוס אחר אבל לדעת ר' נסים דלא טעם כלום וודאי קשיא. ועיין בלשון לימודים דף ע"א שהאריך בדברי התוס' ומה שתירץ לקושיות מהרש"א לא הבנתי דבריו ואפשר כיון למה שכתבתי אבל אין נראה כן מלשונו: