יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף צט:
פרק עשירי
ערבי פסחים סמוך למנחה. לשון הר"ן. רדב"ז ד' פיורדא:
ואפילו מן התמחי. בית דוד א"ח ס"ו ע"ג:
אמר רב הונא לא צריכה. שביתות י"ט נ"ו ע"ב:
התם מן המנחה ולמעלה הוא דאסור סמוך למנחה שרי. חזון עובדיה מ"ט ע"ד. נחפה בכסף קנ"א:
רש"י ארבע כוסות נגד ד' לשונות גאולה. עיין לקמן דף ק"ח ברשי' שכתב ד' כוסות כנגד ג' פעמים כוס שנאמר בפרעה ורביעי לברכת המזון ופלוגתא היא בירושלמי וריב"ל דאמר לקמן נשים חייבת הוא שאמר בירושלמי כנגד כוסות פרעה ולפיכך פירש רשי' שם כדעתי' אלא שצ"ע שבירושלמי אמר כנגד ארבע פעמים כוס שנזכר בפרעה ורשי' כתב דהרביעי לברכת המזון ועיין ידי משה אמריליו דף קנ"ה ע"ד:
רש"י ואפילו עני שבישראל. תולדות יצחק:
תוס' ד"ה לא יאכל אדם כו' דבלא התפלל אפילו בשאר ימות השנה אסור והקשה בשביתות י"ט דף נ"ו ע"ג בשם ספר אור יקרות למהר"ם יצחק (אשר איננו תחת ידי) דבשאר ימות השנה אינו אסור אלא עד שיתפלל וכאן אסור עד שתחשך וראיתי בתוספות אשר במרדכי שהביא סיגנון ההכרח כך דלקמן מפרש טעמא כדי לאכול מצה לתיאבון ואי אמרת שלא התפלל תיפוק ליה שלא התפלל ע"ש וצ"ל דמשמע ליה להמרדכי דהך טעמא אכולה זמנה קאי דמסמוך עד שתחשיך וכוונת התו' כאן ג"כ נראה שכיונו לזה ובזה מיושב מה שהקשה מהר"ם ברבי על הר"ן דכתב דנקטינן סמוך למנחה גדולה דא"כ קשה קושיות התוספות דליכא למימר בהתפלל הא סמוך למנחה גדולה אי אפש' להתפלל אמנ' לא דאיק לי' דיוק' דמרדכי וסבר דטעמ' שיאכל מצה לתאבון לא הוה רק לאח' שיתפלל אבל קוד' שיתפלל באמת לא נתן טעם זה ועיין במ"ש בזה במסכת שבת ולפמ"ש שם י"ל דהא דנתן טעם כדי שיאכל מצה לתאבון לכולהי זימנא קאי אלא דסבר כהך מ"ד בשבת דסעודה קטנה סמוך למנחה גדולה מותר אף שלא התפלל ומפני פסח אסור. ועיין בית יעקב סימן צ"א:
תוס' ד"ה סמוך למנחה. בני חיי קפ"ג ע"א:
תוס' ד"ה עד שתחשך כו'. הפר"ח בסימן תע"ב הבין דר' יהודה חולק על הר"י מקורבל וסובר דגם בע"ש וי"ט אסור עד שתחשך ובלשון לימודים דף ס"ז השיג עליו וסבר דגם בעיקר דינא מודה הר"י להר"י מקורבל ואינו נראה כן וכל קושיותיו יש לתרץ בנקלה ועיין יד אהרן א"ח סי' תע"ב בהגהות הטור שעמד על קושיות הרב לשון לימודים. מלכי בקדש דף ז' בית יעקב ס"ז ע"א. וראיתי בחדושי מהרח"א שבסוף ספר אשדות הפסגה דף י"ז ע"ב שהקשה מאי הקשה התו' דהא לפי מה שכתבו לעיל דאוכל אדם בצקות של גוים דבסעודה שאוכל בלילה נזהר אבל ביום אינו נזהר א"כ להכי קתני עד שתחשך דה"א אפילו משתחשך אסור עד שיוציא ידי חובת מצה קמ"ל דלא אלא דמשתחשך מותר וכסברת התוס' אבל בשבת וי"ט לא שייך זה וי"ל כמו שכתב הוא עצמו דוודאי מתני' איסורא אתי לאשמעינן כדקתני לא יאכל ולא התירא ועוד מה"ת למטעי בהכי דהא עיקר אכילה הוא פסח מצה מרור ופסח נאכל דוקא על השובע וא"כ פשיטא דמותר לאכול:
תוס' ד"ה אפילו עני שבישראל. בני חייא קפ"ג ע"א.
תוס' ד"ה לא יפחתו לו כו' ואפילו מן התמחוי לא ימנע לקבל. מהר"שא פירש דברים אלו ע"פ פירש רבינו יחיאל שבמרדכי דמיירי ביש לו מזון ב' סעודת ובספר בית דוד א"ח דף ס"ז ע"ג השיג עליו דלפירש רבי יחיאל על הגבאים קאי דיתנו לו מן התמחוי אע"ג שיש לו מזון שתי סעודת ולפירש התוספות על העני קאי באמת אין הכרח בדברי ר' יחיאל שבמרדכי ואדרבה מדהביא דברי הירושלמי שפירש כן על העני משמע דרבי יחיאל נמי הכי ס"ל ולפי פשוטו נראה דכוונת התוספות למה שאמרו לקמן בגמרא דף קי"ב ואפילו מן התמחוי פשיטא לא נצרכה אלא לר"ע דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות הכא משום פרסומא ניסא לקבל וכן כתב בספר בית דוד. ובאמת יש לתמוה על רשב"ם למה פירש פירש אחר מהנזכר בגמרא ועיין בית יעקב דף מ"ט ע"ב:
תו' ד"ה מן המנחה ולמעלה. עיין מהרש"א ועיין מ"ש בשביתות יו"ט דף נ"ו. וכנראה שכוונת התוספו' דהשתא ס"ד דמקשה דאין מקום לטעות כלל במן המנחה ולמעלה ולפרשו סמוך למנחה דאי יש מקום לפרש מן המנחה ממש ולא סמוך למנחה הי' לו להביא ברייתא האחרת דמפורש בה סמוך למנחה מכח הכרח ברייתא אחרת אבל במקום שאין הכרח שפיר יש לפרשו על מן המנחה ולמעלה ולא על סמוך למנחה. ונראה שלגם לזו נתכוון בעל שביתות י"ט: