יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף צח:
ורבנן היכא עבדינן. פרי עץ חיים ל"ח ע"ב
חבורה שאבדה פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו. מהר"י טראני בחדושיו להרי"ף בקדושין ר"פ האומר הקשה מכאן על הרשב"א שכתב גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום ובא אחר וקדשה תוך ל' יום דמקודשת לשני דאפילו נתאלמנה או נתגרשה בתוך ל' יום לא תפסי קדושי ראשון דע"י מעשה שני נתבטל הראשון לגמרי והרי הכא לא אמרינן דע"י מעשה שהם לקחו ושחטו נתבטל מעשה הראשון אלא אוכלין מן הראשון וע"ש לחלק בין מעשה למעשה וראיתי במרדכי גיטין ר"פ השולח הביא תשובת רשי' דהאשה שמנתה שליח שני לא בטלה שליחות הראשון והביא ראי' מסוגיא זו דבלקיחתם לא נתבטלה שליחות הראשון אלא שאני מסתפק בדברי רש"י הנזכרים שקודם לזה כתב דשם לא הוה ביטול מעשה ראשון גבי גט דאדרבה היא היתה מחזרת אחר גט ולכן מנתה עוד שליח כדי שתהי' בטוחה ביותר וא"כ ה"נ גבי פסח נמי נימא הכי כיון דכל עיקר כוונתם לקיים מצות הפסח ולכן כאשר נתיראו שמא לא ימצא הראשון לכן לקחו ושחטו אבל לעולם לא היה דעתם לבטל שליחות הראשון אלא לקיים מצות פסח בוודאי. אמנם מדכתב רש"י ועוד משמע דלא מטעם זה אתי עליה הכי ולא ידעתי למה דהא באמת שייך הך טעמא נמי הכי ולפי טעם זה אזלא לה קושיות מהרי"ט על רש"י. ובספר משאת משה חלק אבן העזר סימן חית הקשה על תשובת רש"י דמאי ראיה מכאן דהרי שחיטה קובעת וכל זמן שלא נשחט לא קבעו שניהם ולפיכך אוכלי' מן הראשון שאז קבעתו השחיטה להיות הוא פסח אבל שעת הלקיחה לא מעלה ולא מוריד אבל בגט דתלוי בעשיית השליח שפיר י"ל שעשיית השליח השני ביטל את הראשון. והביא ראיה מהנמנה על שני פסחים דאוכל מן הראשון ולזו הראיה יש להשיב כי בנמנה על שני פסחים הוא עצמו מינה ולא היה דעתו לעקור את הראשון וגבי יתום גדול ששחטו עליו אפטרופסין הוא לא מינה לשום אחד מהן אלא הם מעצמם שחטו עליו ובאמת אם נאמר דהנמנה על שני פסחים אפילו ע"י שליח מיירי כדמוכח הכי מהתם נמי יש להביא ראיה אלא דלא מצינו כן מפורש אלא בדין משנתינו ובעיקר קושיתו י"ל דהיא גופא ראיות רש"י למה נאמר דשחיטה קבעתו נימא דלקיחתם מבטל השליחות ראשון אלא וודאי דלא מבטל בשום מקום שליחות השני את הראשון ולכן כאן נמי אמרינן דשחיטה קבעתו. ושוב מצאתי בספר אמרות טהורות להרב בנו שתירץ כמו שתרצתי. ועיין עוד שם במשאת משה סימן ט' יו"ד:
אם שלו נשחט ראשון. עיין קהלת יעקב אלגאזי ע"ט ע"ב:
חמשה שנתערבו פסחיהן. עיין מנחות מ"ט ד"ה וערך עליה:
תוס' ד"ה ופטורין. קהלת יעקב אלגאזי ע"ט ע"ג סם חיי בליקוטים י"ג ע"ג ע"ד. וע"ש על הסוגיא. ועיין מה שכתבתי לעיל בארוכה ובמהרשא כאן ונראה דהכי שאני דעכ"פ האחד וודאי ראוי לאכילה יהיה נשחט ראשון או לא נשחט ראשון והשני רק ספק אבל התם שניהם בספיקא קאי ושניהם אינם ראוים לאכילה: