אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף צג:

דף צג

קסבר מגדף לאו היינו מברך את השם. דינא דחיי ח"א י"ג ע"ד. עיין יבמות ט' ד"ה וילמד תחתון. סנהדרין נ"ו ד"ה איש וד"ה ועל ודף ס"ד ד"ה שלש.

הזיד בראשון ושגג בשני. יתר הבז ס"ז ע"ב ע"ג ועיין סם חיי.

שגג בראשון והזיד בשני. תולדת יצחק.

איזהו דרך רחוקה. סם חיי בליקוטים ט"ו ע"ג.

אמר ר' יוסי לפיכך נקוד על ה"א לומר לא שרחוקה וודאי. עיין במכתם לדוד דף ק"ט שהקשה כיון דאנן קיימא לן כר' עקיבא מן המודיעים א"כ למה נקוד בס"ת שלנו על ה"א דהא לכאורא משמע דר"ע חולק על נקוד ה"א וע"ש מה שתירץ וכבר הקשה קושיא זו הרמב"ן בפרושו לתורה והשיג על רשי' שתפס דעת ר"א מפני הנקוד ותמה עליו וכתב דאפילו לר"ע הנקוד ניחא לומר שדוקא לו היא רחוקה אבל אינו רחוקה ממש ועיין במזרחי מה שכתב על הרמב"ן ודע כי בזוהר ובמדרש ובאבות דרבי נתן נראה כי הנקוד על החית ועיין במנחת שי. ולכאורא נראה כי זו לפי שיטת ר"ע ולפיכך לא נקוד על הא שהוא ה' אמות מאסקופת העזרה כמו שכתב הרע"ב. אמנם בירושלמי דריש לכך נקוד שידרש הכתב והוא רחוק וקאי על האיש שהוא רחוק ולא על הדרך ונראה שלזו נתכוון הרמב"ן לדעת הירושלמי. ומתורץ לפי זה מה שהקשה עליו הרא"ם דא"כ מאי ראי' הביא ר' יוסי לפיכך נקוד על ה"א והא גם לר"ע ניחא אמנם לפי הירושלמי ניחא דפליגי אמוראים במקום שהכתב רבה על הנקודה אי דרשינן רק הכתב או גם הנקודה מעתה ר"ע סבר במקום שהכתב רבה דרשינן הכתב ולא הנקודה אמנם ר' יוסי סבר אפילו במקום שהכתב רבה דרשינן נמי הנקודה ולכן דריש ה' אמות ואנן דפסקינן כר"ע קיימא לן כמ"ד במקום שהכתב רבה על הנקודה הכתב דרשינן וכן הוא בתלמודא דידן בב"מ. ועיין גופי הלכות סימן תכ"ה.

דרך רחוקה לטהור ואין דרך רחוקה לטמא. ע"ל פ' ד"ה משלחין.

מן המודיעים לירושלים חמש עשר מיל. שאגת ארי' כ' ע"ג. עיין זבחים נ"ו ד"ה מניין לדם.

תוס' ד"ה עולא לטעמי'. שאגת ארי' סימן י"ז:

תוס' ד"ה רב יהודה אמר. מרכבת המשנה ח"ג פ"ה דק"פ הט"ו ופ"ו ה"ב.

תו' ד"ה וקאמרת. מרכבת המשנה במקומות שזכרתי:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה