אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף צא:

דף צא.

גופא אשה בראשון. עיין יבמות ע' ד"ה אלמא:

ר' שמעון אומר בראשון עושין אותו טפלה לאחרים בשער המלך ח"א דף ט' ע"ד הוכיח מדברי (רש"י) [ר"ש] דכל היכא דיש בעשה לאו או כרת גם הנשים מוזהרת דהא חזינן לר"ש אי לאו איש למעוטא ה"א דבמכסת לחיובא אתי ולא הוה מוקמינן לטפלה ואי אמרת דנשים פטורות מכח הכלל דמ"ע שהזמן גרמא א"כ גם בלא איש הוה מוקמינן במכסת דוקא לטפלה ולא לחובה כיון דנשים פטורות כן נראה כוונתו אלא שקיצר. ולכאורה יש להקשות דא"כ כי לא הוה כתיב איש איך אפשר לומר דבמכסת לטפילה אתי ולא לחיובי הא במכסת ריבויא ולא מיעוטא ואם נאמר דמכח הסברא הוה חייבים לגמרי ובמכסת לטפילה אתי א"כ במכסת מיעוטא הוא וא"ל דבלא במכסת הוה ילפינן מפסח שני דפטורין לגמרי וא"כ השתא במכסת שפיר ריבוי הוא לטפילה וכמו שכתב הרב אליבא דר' יהודה דא"כ לפי האמת לר"ש איש ל"ל למעוטי נילף מפסח ב' למעוטי מחובה וממכסת לרבות לטפלה. אמנם אי נאמר דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג אף בדאיכא לאו וכרת שפיר י"ל דאי לא הוה כתיב איש הוה מוקמינן מיעוטא דפסח שני לקטן בע"כ כר' יוסי דלאשה לא צריך וממכסת ה"א לחיוביה ולא לטפילה להכי כתיב איש גבי ראשון למעוטי ובממילא במכסת רק לטפילא אתי והשתא דצריך מיעוטא לראשון מכח במכסת נוקי גם מיעוטא דאיש לפסח שני למעוטי וגם מה שכתב הרב בדברי ר' יהודא יש לפקפק ושוב ראיתי ביצחק ירנן דף ה' ע"ג שגם הוא השיג על הרב שער המלך מטעם אחר ע"ש ושוב ראיתי בלימודי ה' דף נ"ט שגם הוא השיג על הרב שער המלך:

במאי קמפלגי ר' יהודא סבר. עיין קהלת יעקב אלגאזי ק"ח ע"א:

במכסת נפשות ואפי' נשים כתב הרשב"ץ בחלק א' סימן ג' דהיינו טעמא דחייבו לנשים מדכתיב על מצות ומרורים ונשים חייבת באכילת מצה ודרשינן כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בקום אכול פסח ולא הבנתי דבריו כיון דהוא עצמו כתב דבמכסת ילפינן מה צריך טעם לזה אי התורה ריבוי בפירוש ועוד בשני מאי טעמא לרבי יוסי דחייבים דהא התם ליכא למימר הכי ועכ"פ נר' דמהרב שער המלך אישתמיטתיה ליה תשובת הרשב"ץ הנזכרת מדלא הביאה ועכ"פ אין הכרח דהרשב"ץ חולק על ספר החינוך שהביא הרב שער המלך דנשים מוזהרות על הלאו דאיתנהו גבי מצות עשה שהזמן גרמא דהרי כתב הרשב"ץ דפסח לא היה אלא עשה רק על הכרת של עשה פטורים אבל היכא דהוה לאו ממש מודה הרשב"ץ דחייבים. ועיין בלימודי ה' דף נ"ט:

איש אין אשה לא. עיין לימודי ה' לימוד ל"ג. ועיין על הסוגיא משנה למלך פ"ב דקרבן פסח הלכה ב' דף ל"א ע"ב:

כמאן אזלא הא דאמר רבי אליעזר. עיין משנה למלך פ"ב דקרבן פסח ה"ב מגילת ספר עשין כ"ב ע"ג וע"ד. קהלת יעקב אלגאזי ק"א ע"א וע"ב ועיין סם חיי בליקוטים ט"ו ע"ב על הסוגיא בני משה בליקוטים ב' ע"א:

לית ליה לר"ש הא דאמר ר' אליעזר. עיין רשי' שכתב דליכא למימר דלהדר אמרור לחודי' דהא מצה ומרור בהדי הדדי כתיב וכשם שחייבים באכילת מצה כך חייבים באכילת מרור. והקשה בשמן המור סימן יוד הא לקמן דף ק"כ קאמר דמרור בזמן הזה דרבנן וא"כ לר"ש דנשים בראשון רשות ואם כן אף בזמן הפסח לדידהו הוה כבזמן הזה ואין חייבת במרור ע"ש שהאריך ונ"ל מדאמרי' לעיל דף כ"ח וכן לקמן דף ק"כ דבין לר"ש בין לרבי יהודא טמא ושהי' בדרך רחוקה חייבים באכילת מצה ומרור וא"כ משמיע לן תורה דאכילת מצה ומרור לא תליא כלל באכילת הפסח רק בזמן שישנו פסח מחויב לאכול על הפסח ואי ליכא פסח מחויב לאכול לבדו בזמן דאיכא פסח רק מיעוטא לא מהני למרור רק לזמן הזה הא בזמן דאיכא מרור אף נשים חייבין כמו במצה דחייבינהו רחמנא אע"ג דמצה מקרא אחרינא נפקיה בערב תאכלו מצות ס"ל לרשי' דה"ה למרור ולכאורה לרב אחי בר יעקב דסבר דמצה בזמן הזה דרבנן ואפ"ה בזמן המקדש הי' חייבים באכילת מצה אע"ג דלעולם לא הי' חייבים באכילת פסח וש"מ דלאו הא בהא תלי'. איברא לכאורה רב אחי בר יעקב אמר למילתי' כר' יהודא דאמר נשים בראשון חובה אבל לר"ש ליכא למימר הכי וכמו שכתבו התוס' לקמן מיהו יש ליישב דברי רב אחא בר יעקב אף אליבא דר"ש וכמו שאכתוב שם:

האונן טובל ואוכל את פסחו לערב בשער המלך ח"ג דף מ"ו השיג על המשנה למלך דכתב דאין אנינות של תורה במועד דא"כ למה צריך לומר כאן בגמרא הטעם משום דאנינות לילה דרבנן יהיה נמי של תורה הא אין אנינות במועד ותו למה אין אוכל בקדשים יע"ש ולא הבינותי דבריו דהא כתב המשנה למלך עצמו דאין אוכל בקדשים משום טרדא אלא שנסתפק אם הא מדרבנן או מדאורייתא ואי הטעם הטרדא מדאורייתא כמו שמסיק הרב שער המלך פשיטא דצריך לומר הכא הטעם דאין אנינות לילה אלא מדרבנן ועיין ביצחק ירנן קכ"ח ע"א:

תוס' ד"ה איש ולא קטן עיין מהרש"א ומה שהשיג עליו בחק נתן רי"ג ע"ד. ועיין קרבן חגיגה דף כ"ה:

תוס' ד"ה אי נימא. עיין שדה הארץ פ"ו ע"ד:

תוס' ד"ה איש זוכה. עיין מהרש"א ועיין מקום שמואל בנתיב התרוצים ושער המלך ח"א צ"ט ע"ג. בני דוד ע"ח ע"ד. חק נתן רי"ג ע"ד: מרכבת המשנה ח"א פ"ה דק"פ ה"ז. ובקדושין הארכתי בזה. וראיתי להרב המופלג בספר דברי אמת בשו"ת דף ל"ז ע"א ובקונטרסים דף קט"ו ע"א שתמה על מהר"י מטראני וכנסת הגדולה והריטב"א בקדושין והרשב"א שכתבו בספר שיטה מקובצת בב"מ בשמו דלרש"י זכי' ושליחות תרי מילי דלכולם אישתמיטתהו להו דברי רש"י כאן בד"ה איש זוכה שכתב ואין קטן זוכה דאין נעשה שליח ואפשר להליץ בעד כל הגדולים דלא אישתמיטתו להו דברי רש"י כאן ושפיר דקו בדברי רש"י בקדושין וסבירא להו דלרש"י קשה קושיית התוספות דבקדושין נפקא ליה דר' יצחק מאיש לפי אכלו וכאן מפקא ליה מאיש שה וס"ל לרש"י דשתי הסוגיות חלוקת בהא דלסוגיא דקדושין זכי' לאו מטעם שליחות ולפיכך אע"ג דנלמד שליחות מאיש שה וממעטין קטן משליחות ליכא למעט קטן מזכי' ולהכי איצטריך איש לפי אכלו למעט קטן מזכי' אמנם הסוגיא דהכי סבר דזכי' מטעם שליחות ולפיכך כיון דממעטין מאיש שה קטן משליחות ממילא ממועט נמי מזכיה ושפיר קאמר כאן איש שה לכדר' יצחק וה"ה דהוה מצי למימר לשליחות אלא דהיא היא ולא סבר רש"י כתוספות דסוגיא דהכא סבר דנלמד שליחות מדר' יהושע בן קרחא והוא על דרך קושיות מהרש"א:

תוס' ד"ה ר"ש כו' תימא דילמא סבר כר' יהודה ותרתי שמעת מניה והקשה אלי חתני ידידי מוהרר אברהם נר"ו דמאי קושיא דילמא רבי יהודה סבר מקרא נדרש לפניו ולאחריו וא"כ שפיר י"ל דהאי באחד נדרש למטה ולמעלה אבל ר"ש סבר בזבחים כ"ד גבי ולקח באצבעו ונתן מקרא נדרש לאחריו והך אצבעו אונתן קאי לא אולקח א"כ ליכא למידרש תרווייהו ולא הי' יכול הגמ' לומר דלר"ש תרתי שמעית מיניה והנה ביבמות דף מ' אמרינן לא תאפה חמץ חלקם אפילו חלקם לא תאפה חמץ וא"כ הך חלקם אלפניו קאי ובסוטה דף ט"ו ע"א אמרינן דגם ר"ש אית ליה הך דרשה דחלקם א"כ קשה על הגמרא דר"ש סתר את עצמו דבזבחים ס"ל מקרא נדרש לאחריו ולא לפניו ובסוטה ס"ל מקרא נדרש לפניו ולאחריו אמנם כבר כתבו התוספות לעיל דף כ"א ד"ה לכתוב ובמקומות אחרים מהש"ס דכ"ע מודה דמקרא נדרש לפניו ולאחריו והתם בזבחים שאני דר"ש יליף ממלואים דהתם כתיב להדיא אצבע אונתן ולא אולקח ורבנן סברי כיון דפשטיה דקרא מורה אולקח דרשינן אולקח וגם אונתן כדמצינו גבי מלואים ולפ"ז לעיל דקאמרי' ור' יוסי ממאי דקרא להיכי דקאמר' ר' שמעון דילמא לדאמר רבי יהודא דלכאורה מגומגם דפשטות דקרא וודאי מיירי כמו שאמר ר' שמעון וגם רשי' הקשה דילמא מר הכי דריש ומר הכי דריש ולפמ"ש י"ל דקושית הגמרא ממאי דלר"ש לחודיה אתי לכדר' יהודה נמי כמו דמצינו בעלמא דמקרא נדרש לפניו ולאחריו ומתרץ מדכתיב איש לפי אכלו וא"כ שפיר הקשו התו' דילמא ר"ש לא דריש איש לפי אכלו ליחיד אלא למיעוט וא"כ שפיר דרשינן תרווייהו אמנם מכח קושיות רשי' נראה דלא ס"ל כמ"ש התו' דגם ר"ש סבר דמקרא נדרש לפניו ולאחריו אלא דוקא מקרא נדרש לאחריו וגבי לא תאפה חמץ חלקם מכח הסמיכות דריש כמו שמשמע מדברי רשי' ביבמות מדסמיך חלקם ללא תאפה כנ"ל:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה