יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף פה.
או אינו כו' ואל תתמה שהרי יבא עשה וידחה ל"ת. בשמחת י"ט ר"ח ע"ג כתב אי בכל המצות זה יכול וזה יכול פטור הרי יכול לקיים עשה בלא עקירת הלאו דע"י שנים יכולים לעשות וכבר כתבתי כמה פעמים דזה אינו נראה דמי לא עסקינן שאין כאן אחר ואע"ג דמן הסתם פסח נאכל בחבורה אולי כולם כבר הלכו להם שאכלו חלקם. ומ"ש עוד מלא תשברו לשון רבים אין ראי' שכל הפרשה בלשון רבים נאמר לכל ישראל במצרים וגם מה שכתב לרבות שובר אחר שובר וצ"ע עיין לימודי ה' לימוד צ"ז. יצחק ירנן קי"ג ע"ד:
אבר שיצא מקצתו. עיין מנחות כ"ד ד"ה כי נגע:
תנן התם הפגול והנותר. מרכבת המשנה ח"ג פ"י דאבות הטומאה ה"ו ופ"י דמעשה הקרבנות הי"ב
תוס' ד"ה אחד עצם ע"ל ק"ח ד"ה אחד חדש ועיין חק נתן רי"ג:
תוס' ד"ה כשהוא אומר כו' הא בעידנא דמעקר לאו לא מקיים עשה וכתב המשנה למלך פ"י דקרבן פסח כי בפסקי תוס' דזבחים כתב אם אי אפשר לקיים העשה בענין אחר לא בעינן בעדנא דמעקר לאו מקיים עשה וכתב שהוא חידוש גדול ולכאורה יפלא דהא אף אם בעידנא דמעקר לאו מקיים עשה צריך ג"כ שאי אפשר לקיים העשה בענין אחר דאם אפשר לקיים שניהם לא דחי וכדאמרינן בפ"ב דיבמות וצ"ל דכוונת התו' דהכא שאני דאי אפשר לקיים העשה לעולם וכיון דאי אפשר לקיים העשה לעולם לכן לא בעינן בעידנא אבל כל שאפשר לקיים העשה בעולם כגון כלאים בציצית וחליצה ויבום רק בזה הענין אינו יכול לקיים ניהי דדחי עכ"פ בעינן בעידנא וכ"כ בספר לחם יהודא בהלכות קרבן פסח ועיין מ"ש ביצחק ירנן קי"ג ע"ג וע"ד וראיתי להתוס' במנחות דף מ"ח דאמרו שם בגמרא דאמרין חטא בחטאת בשביל שיזכה בחטאת וכתבו התוס' דאפי' איכא לאו שעובר אפ"ה אמרינן עמוד וחטא והקשו דלמה לא אמרינן הכי שיחטא בשבירת עצם כדי שיזכה באכילה ותירצו דשאני הכי דהוה אכילה מהקטר' ולא הבינותי דבריהם דהא הכא גזירות הכתוב הוא מיתורא דעצם לא תשברו בו הא לאו הכי אמרינן באמת דדחי וא"כ שם אין לימוד שפיר אמרינן דדחי ואין לומר דכוונתם דנילף מהכי דלא דחי א"כ בכל מקום נימא הכי דעשה לא דחי ל"ת ובע"כ צ"ל דנילף מכלאים בציצית דדחי וא"כ מאי מקשו התוס' ונ"ל כי גם שם במנחות הולכים על דרך זה שכתבו פסקי התוס' דטעמא דהכי דלא דחי משום דלא הוה בעידנא אבל אי לאו לימודא ה"א דהכי לא צריך בעידנא כיון דאי אפשר לקיים העשה בענין אחר ושם גבי קרבנות נמי לא הוה בעידנא וגם אי אפשר לקיים העשה בענין אחר בקרבנות אלו שהם נפסלים ומה"ט דחי וע"ז הקשו התוס' דנילף מהכא אע"ג דאי אפשר לקיים העשה בענין אחר דלא דחי וכתבו לתרץ דליכא למילף אלא אכילה אבל הקטרה דעדיפא לא ילפינן מהכי ודוחה היכא שאי אפשר לקיים בענין אחר אפילו היכא דליכא בעידנא ולפ"ז לא ה"ל לפסקי תוספות לסתום כלל זה אלא דווקא בהקטרה הוא הכלל הזה דאם אי אפשר לקיים בענין אחר לא בעינן בעידנא הא בשאר דברים ילפינן מהכא דבעי בעידנא אף דאי אפשר לקיים בענין אחר. ועיין לימודי ה' לימוד צ"ז:
תוס' ד"ה דבני חבורה. עיין מה שהקשה מהרש"א דנימא דמיירי האיבעיא בקדשים קלים וא"כ שפיר אמרינן דבני חבורה דוקא זריזים הם אבל שאר אינשי דאוכלים קדשים קלים לא אבל בק"ק דהוה דוקא בכהנים באמת לא איבעיא להו ונראה דדחיקא להו להתוספות לתרץ דהא לרב יוסף שם בעירובין דלא סבר כאביי דכהנים זריזין יותר מבני חבורה א"כ האיבעיא גם בק"ק וא"כ למה נאמר לאביי דאיבעיא דוקא בקדשים קלים כי בוודאי דוחק גדול הוא זה לומר דפליגי רב יוסף ואביי בסיגנון האיבעיא כאן ועוד י"ל דרש"י כתב שם בעירובין כהנים זריזים הם שאין אדם נכנס לעבודה עד שילמד אבל בני חבורה אין אחד מישראל שאינה עושה פסח. ולפ"ז קשה בוודאי למה אמר כאן בני חבורה זריזים הם כי אביי לא סבר הכי אלא בני חבורה לא עדיפא משאר אדם כי כל ישראל עושים פסחים ולזה תירצו שפיר דוודאי מה ששייך לפסח אמרינן בני חבורה זריזים דגם הם לומדים כל מה ששייך לזה כמו הכהנים לעבודתם אבל מה שנוגע לשאר דינים אין לומדים ובזה לא שייך למימר זריזים הם כיון דלא למדו כנ"ל נכון בכוונתם ועיין חק נתן רי"ג ע"ד.