יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף סז.
מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו. עיין חולין פ' ד"ה הנח:
הכתוב נתקו לעשה. עיין זבחים קי"ד ד"ה אלא אמר ר' זירא:
בדד ישב שלא יהי' טמאים אחרים יושבים עמו. עיין זבחים קי"ז ד"ה והתורה אמרה. ועיין משנה למלך פ"ג דביאת המקדש ה"ב:
ואפי' מת עצמו. עיין מנחות נ"ה ד"ה אין טמאי מתים ונידה כ"ח ד"ה הא מזכיר. וד"ה על כל דבר:
כשהוא אומר בדד ישב נתקו הכתוב לעשה. והקשה בשער המלך דף ל"ח בשם הרב קהלת יעקב כיון דהרמב"ם פסק דלוקה מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו א"כ פסק כר"י ולא כר"ש וכמו שכתב הכ"מ ולר"י צ"ל דסבר כר"א דאם דחקו זבים ומצורעים בפסח הבא בטומאה פטורין כמו שאמר הגמרא והרמב"ם פסק דחייבים א"כ קשה הך קרא למאי אתא. וכן הקשה ביצחק ירנן דף ק"ה ומה שתירץ ביצחק ירנן הוא דוחק גדול. ובשער המלך כתב דהרמב"ם פסק כר"ש ובאמת שכן נראה מהתוספות דשבועות דהלכה כר"ש. ועיין מה שהאריך בזה בספר חקרי לב דף קי"ב אבל עכ"פ קשיא להכ"מ דכתב דהרמב"ם פסק כרבי יהודה. וראיתי בספרי פרשת נשא וז"ל וישלחו מן המחנה שמענו ששלשתם במקום אחד ת"ל במצורע בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. מצורע היה בכלל ויצא מן הכלל ולימד על הכלל מצורע חמור טומאתו וחמור שלוחו משלוח של חבירו אף כל שחמורה טומאתו חמור שלוחו משל חבירו מכאן מנו חכמים למחיצות ומסיק דמצורע חמיר מזב וזב מטמא מת ע"ש והנה אנחנו רואין דהך ברייתא דלא כר"י ולא כר"ש דלא כר"ש שהרי לר"ש בדד ישב לעשה ולהך ברייתא צריך למצורע ודלא כר"י שהרי ר"י מפיק זב וטמא מת מן ולא יטמאו את מחניהם והאי תנא מפיק לי' מדנפק מצורע מן הכלל ולימד על הכלל כולו ונמצא י"ל דהאי תנא דספרי הם חכמים דר"א דמחייבי על ביאת מקדש והך קרא צריך לחילוק מחנות ואעפ"כ בדד ישב אינו עשה וכדהביא הגמרא תנאי היא הוה מצי למימר הך תנא דספרי ור"ש הם תנאי אלא דרבי יהודא נזכר בברייתא ולפיכך כיון שי"ל דחכמים דר"א סברי בזה כר"י דאינו עשה והתנא סתמו בלשון חכמים שפיר פסק הרמב"ם כוותייהו ואעפ"כ פסק דלוקה. ועיין בספר חקרי לב קי"ב. מגילת ספר לאוין קנ"ח:
רש"י הכתוב נתקו לעשה חקרי לב קי"ב:
תוס' הכתוב נתקו. חקרי לב קי"ב: