אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף סה.

דף סד:

רשי' אחד זה ואחד זה שדה הארץ פ"ו.

תו' ד"ה המכבד והמרבץ כו' תימא לר"י היכא מתוקמא מתני' כר"א. עיין מ"ש מהרש"א בשבת דלמה קשי' להו דוקא לר"א ולא קשיא להו נמי לרבנן דמאי צריך לטעמא דאין שבות במקדש תיפוק ליה דבלא"ה שרי דרצפת אבנים היתה ותירץ דכוונת הגמרא לומר דאפי' לא הי' רצפת אבנים נמי שרי דאין שבות במקדש וקשה לי דא"כ איך קאמר רב אשי דמתני' אתי' אפי' כחכמים דשבות שאינה צריכה לא התירו והרי אפי' שבות לא הוה לרבנן כיון דמרוצף באבנים הי' ובוודאי בדברי רב אשי לא שייך לפרש כמהרש"א ולכן נראה לומר בכוונתם ע"פ מה שכתבו בשבת דף כ"ט דדוקא בעיר אחת שהיא כולה מרוצף שרי אבל עליתא דשישא אסור דוודאי גזרינן מרוצף אטו שאינו מרוצף וא"כ הכא בוודאי אי גזרינן שבות במקדש אסור במקדש ואפילו מרוצף דהרי כל ירושלים לא הי' מרוצף ולכן לא קשיא להו אלא לר"א דסבר נמי אין שבות במקדש כיון דלדידי' נמי לא הוה אלא שבות מותר לכתחילה אבל לרבנן ל"ק דוודאי צ"ל אין שבות דלולי זאת הו' אסור דגזרינן מקדש אטו ירושלי' וע"ז כתבו בתירוצם השני דלר"א באינו מרוצף הוי איסור' דאורייתא א"כ הוה שבות חמור וגזרינן במקדש אבל לרבנן כיון דמדרבנן אסור ונמצא מרוצף אטו שאינו מרוצף אין איסור כיון שאפילו אינו מרוצף לא אסור אלא מדרבנן לכן שבות כי האי לא גזרו. שוב ראיתי בספר מלכי בקדש דף מ"ח שפי' ג"כ דברי התוס' כמו שפירשתי אלא שלא הביא דברי התו' דשבת דף כ"ט דשם מוכח להדי' דגזרינן מקום מרוצף אטו שאינו מרוצף ומה שכתבו התוס' בקושייתם ואע"ג דגזרינן עליתא דשישא אין כוונת' לומר דבמקדש נמי אין מקום לגזור זולת שבות אלא כוונת' לפרש למה במחוזא שרי לכתחילה:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה