יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף נט.
ומחוסר כפורים בע"פ אע"פ דקיימ"ל שוחטין וזורקין על מחוסר כפורים כדאמרינן לקמן בדף צ' היינו כיון שיכול להביא קרבנותיו ואפילו אם שכח יכול להביא אחר התמיד אבל אי לא היה יכול להביא קרבנותיו לא היה שוחטין עליו מיהו למ"ד שוחטין וזורקין על טמא מת בשביעי ואמרינן לקמן דף ס"ט דגברי מחזי חזי תקוני לא מתקן א"כ י"ל ה"ה דשוחטין על מחוסר כפורים אף אם לא הביא קרבנותיו דהא נמי גברא חזי וראוי להביא קרבנותיו אמנם יש לחלק בכמה גווני. ועיין קהלת יעקב אלגאזי דף ע"ט ע"ג וברמב"ם פ"ו דקרבן פסח. ועיין מכתם לדוד חא"ח סימן ח' ט'. ועיין רמב"ן בתוספותיו לעשין סימן א' וסימן י"א:
אף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה עיין זבחים צ"ח ד"ה טבול יום. ועיין חגיגה כ"א ד"ה האונן והקשה בספר מלך שלם ח"ב דף ט"ו הא שלמים נאכלים לב' יום ולילה וא"כ מאי כולי האי שידחק ויביא קרבנותיו בו ביום מאחר שנשחט התמיד דכיון שהביא שלמי נדבה הא יכול לאכול השלמים למחר והוא תירץ דמצוה לאכול השלמים דוקא בו ביום וזו צריך עיון אצלי ולקושיתו כיון דמסקינן דליכא עשה דהשלמה כלל ועשאום כמי שנטמאו או אבדו ממילא למה ידחינן אכילתו של שלמים לבו ביום משום זריזין או כדי שלא יבואו לידי נותר שהוא וודאי עבירה ומשום האי טעמא קיימא לן דאין ממעטין בזמן אכילת קדשים א"כ הכי נמי
יבא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה דהשלמה. עיין ב"ב י"ג ד"ה כופין זבחים ק' ד"ה הא ר' ישמעאל. גיטין מ"א ד"ה כופין וזבחים ל"ג ד"ה לענין מלקות. עירובין ל"ב ד"ה ולא לעבד. ועיין מנחות מ"ט ד"ה ת"ל וערך:
מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה להקריב אחר תמיד של בין הערבים לאו הבא מכלל עשה הוא. וכן כתב הרמב"ן בתוספותיו לעשין סימן י"א שמנה עשה דהשלמה במנין המצות וכתב והעובר על זה עובר על לאו הבא מכלל עשה ובעל מגילת אסתר כתב דלפיכך לא מנאו הרמב"ם כי הוא אינו מונה במנין לאוין הבאין מכלל עשה ולפ"ז קשה למה שכתב בשיטה מקובצת לכתובות דף מ' בשם הרשב"א דכשם דעשה דוחה ל"ת כן דוחה לאו הבא מכלל עשה דא"כ מאי מקשה הגמרא מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה הא שפיר אולמא דהוי לאו הבא מכלל עשה וכן מה צ"ל לרבנן יבא עשה שיש בו כרת אפילו לא הוה בו כרת נמי ניחא וכבר עמדו על קושיא זו בספר דברי אמת בקונטרסים בדף נ"ה ע"א וע"ש בדף נ"ד ע"ג והרב מהרא"י ביד מלאכי כלל שע"ב. ואפשר לומר דבלא"ה קשה הא במקדש אין עשה דוחה ל"ת כדאיתא בזבחים. ולפי מה שכתבו התו' בעירובין דף ק' דאין עשה דוחה ל"ת היכא שבא ע"י פשיעה ואפשר הכי נמי מקרי בפשיעה ואף דהתוספות בשבת ובעירובין כתבו דמחוסר כפורים לא פשע אפשר דהרשב"א לא ס"ל הכי. וא"כ בע"כ צ"ל דהגמרא להרווחא דמילתא אמר כן וכמו שכתב ביד מלאכי. אמנם לרבנן במחוסר כפורים בע"פ כיון דכרת הוא דוחה אפילו במקדש ואפילו בפשיעה. ושוב נדפס לימודי ה' וראיתי לו בדף ד' ובדף נ"א שדרך ג"כ בדרך זו אלא שהוא כתב שזה קושיות הגמרא באמת. וקשה להלום בלשון הגמרא. ועיין שאגת ארי' ל"ה ע"ד:
מעלה ומלינה בראשו של מזבח. עיין זבחים כ"ג ד"ה הא אינו נושא. מנחות כ"ה ד"ה אינו נושא קדושין ג' ד"ה האשה.
זה בנה אב שכל חטאת קודמת לעולה. עיין זבחים ה' ד"ה עולתה ודף צ' ד"ה חטאת. מנחות ד' ד"ה אשם שניתק:
[לוח הטעות: רשי' ד"ה תמיד קודם עיין מהרש"א שכתב שלא מצא כן ביומא והוא בדף ל"ד וכן כתב בחק נתן דף רי"ג.]
רשי' ד"ה הכא דקאמר ר' ישמעאל כו' שמביא חטאת עיין מלך שלם ח"ב ט"ו ע"ב:
רשי' ד"ה מעלה ומלינה. משנה למלך פ"א דתמידין הלכה ח' קרוב לסופו. מרכבת המשנה ח"ג שם הלכה ג' ופ"א מהלכות מחוסרי כפרה ה"ה ופי"ד דנזיר ה"ז:
רשי' והא איכא אשם מצורע. עיין מלך שלם ח"ב ט"ו ע"ג:
תוס' ד"ה אתי עשה דפסח הקשה ריב"א כו'. עיין בבשמים ראש סימן קנ"ח שנראה שהבין דקושיו' התוספות היא הא בשעת הקרבתו לכפרה שלו אינו מקיים העשה שיש בו כרת (והוה רק כמו מכשירין) כי העיקר המצוה שיש בו כרת הוא הפסח ולא הקרבת כפרתו שהרי אין בו כרת. ועל זה תירץ הריב"א דעשה דאלים דחי עשה אחרת דקיל ממנה אף דלא היה גוף המצוה ע"ש ואם לא הי' לו נוסחא אחרת בדברי התוס' לא יכולתי להלום דבריו כי לפי נוסחתינו קושיות התו' היא כשם דעשה דוחה ל"ת צריך דוקא בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה ה"ה הכא בעידנא דמיעקר הך עשה צריך לקיים הך עשה והכא בעידנא דעקר ל"ת דהשלמה לא מקיים מ"ע דכרת דהיינו אכילת פסח וע"ז תירץ הריב"א כיון דאם לא יקריב כפרתו לא יכול לאכול הפסח מקרי בשעת הקרבת כפרתו בעידנא ור"י תירץ דדוקא עשה שדוחה ל"ת בעי בעידנא אבל עשה שדוחה עשה אחרת מפני חומרא לא בעי בעידנא וכן הבינו כל המפרשים דברי התוס' וגם בתוספות שלנו הר"י תירץ הך תירוצא דלא בעי בעידנא אבל ריב"א נראה דסובר דבעי בעידנא ובבשמים רא"ש הביא תירץ זה בשם ריב"א דלא בעי בעידנא ולפי הבנתו לקושיות התוס' דחה תירץ הר"י ואמר דשפיר מיקרי בעידנא כיון דעכ"פ הקרבתו של כפרתו נמי מצוה היא אלא דזו בעצמה אין בה כרת לדחות עשה דהשלמה כיון דכרת כתיב גבי פסח ה"ל כמאן דכתיב כרת בגופיה ותירץ זה אינו עולה כלל לפי הקושי' של התו' שלנו דעכ"פ לא הוי בעידנא וע"ש בסימן רכ"ז שחזר השואל להוכיח סברת ר"י דלא בעי בעידנא מהא דחציו עבד וחציו בן חורין דכופין. והקשה בשם התו' והאיכא עשה דלעולם בהם תעבודו. ותירצו דמצוה דפרי' ורבי' דוחה מצוה דלעולם בהם תעבודו והקשה השואל הא בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים העשה דמעידנא דהערה בה עבר ומצוה לא מקיים עד גמר ביאה ע"ש וכל מעיין ישפוט בצדק שדברים אלו שכתב תמוהים בעצמם ולא רישא סיפא ולא סיפא רישיה אף גם הרי רבותינו בעלי התוס' ובפרט הר"י עצמו אמר סברא זו דלא הוי בעידנא דמשעת העראה עבר על לא יהי' קדש ומצות פרו ורבו לא קיים עד לבסוף ועיין ב"ב דף י"ג ובגיטין דף מ"א וא"כ לא הי' לו להשואל לכתוב סברא זו מעצמו להקשות מזה על רבותינו בעלי התוס' ועוד באו כמה דברים תמוהים בשתי תשובות הנזכרות בסימן קנ"ח ורכ"ז בפרט מה שכתב דאף לפי דעת ריב"א אין כל המכשירין שוים דהא הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין ע"ש והם דברים תמוהים ומה ענין הקרבת כפרתו למכשירים וכי לא מודה ריב"א דמצות עשה הוא להביא כפרתו אלא דלא הוה בעידנא אבל הרכבתו והאחרי' בוודאי רק מכשירים הם ואיך ידחו כי הבאת הפסח לאו מ"ע לכ"ע עד שחיטתו שהוא התחלת המצוה. וכבר ידוע כי יצאו עוררים על הספר בשמים ראש ועיין בשם הגדולי' ח"ג אלא שבתשובה בסימן קנ"ח חתים עליה הרא"ש. ועיין על דברי התוספות יבין שמועה פ"ג ע"א. לימודי ה' לימוד קצ"ח. יצחק ירנן פ"ח ע"א פ"ט ע"ד. מלך שלם ח"ב ט"ו ע"ב. בית ישחק י"ג ע"ד י"ד ע"א: