יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף נח.
פרק חמישי
חידושים על הלכות קרבן פסח מלכי בקדש בדף מ"ז.
תמיד נשחט בשמונה ומחצה וכו' בית דוד חא"ח קי"ב עד קי"ג.
חל ערב פסח להיות ערב שבת. תבואת שור קי"ד
בין הערבים חלקהו. עיין מגילת ספר לאוין ט"ז ע"ב
מוקמינן אדיניה בשש ומחצה. עיין נידה ס"ג ד"ה מן המנחה ששם כתבו כי עיקר זמן המנחה מתחיל משש ולמעלה והא דמשמע הכי דלכל המוקדם זמן המנחה משש ומחצה היינו משום דלא בקיאין. ועיין בבית דוד חא"ח קי"ב קי"ג שגם הוא כתב כן אלא שנראה דאישתמיטתיה ליה דברי התוספות בנדה מדלא הביא ראי' ממנו.
מוספין בשש עיין זבחים פ"ט ד"ה כל התדיר. ברכות כ"ח ד"ה ושל מוספין. ועיין מה שכתבתי שם
רשי' ד"ה בין הערבים וכו' והקשה מהרש"א הא בפסח נמי כתיב בין הערבים והתם ע"כ אי אפשר לפרש כן דהא תנן הפסח אחריו. ועיין בזבחים דף י"א וי"ב דלפי סוגיות הגמרא שם בין הערבים דתמיד דוקא היא אבל בין הערבים דפסח רצה הגמרא לומר שם דקאי בין שני תמידין ואפילו שחטו קודם חצות כשר וערב דכתיב משום יאוחר כדאמרינן לקמן ואפשר דהגמרא כאן בה"א נמי הוה סבר הכי דפסח כשר קודם חצות וזה הפי' של בין הערבים וערב דכתי' גבי פסח משום לכתחילה הוא דיאוחר לתמיד ועיין בירושלמי בסוגיין ונר' משום דאע"ג דכתיב בין הערבי' כל השעה האמצעית כשר הוא ונקראת בין הערבים ונמצא זמן הפסח והתמיד לריב"ל הי' משמנה ומחצה עד ט' ומחצה והנה בפסח כתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים קפיד על השחיטה לבד ובתמיד כתיב תעשה בין הערבים הנה כל העשיה אף הקרבה צריך להיות בין הערבים נמצא דכשקרב התמיד קרוב לתשעה ומחצה והפסח אחריו מיד שניהם עדיין כהלכתם בין הערבים ומה שאמר וקרב בתשעה ומחצה לאו דוקא ממש בתשעה ומחצה אלא קרוב בתשעה ומחצה כדי שיוכל התמיד לשחוט ממש בתשעה ומחצה וראיתי מי שתירץ לקושיות מהרש"א מדכתיב גבי פסח בערב ובהא קושיא לא מתורצה דהא רשי' כתב דדייק מדכתיב בין הערבים ולא כתיב בערב ועל זה מקשה מהרש"א דע"כ דפרושו דבין הערבים לא כך הוא דהרי בפסח מדכתיב בערב שמעינן דפרושו דבין הערבים בפסח הוא כמו בערב וא"כ ה"ה תמיד נמי ובשופרא דיעקב כתב המגיה דקושיות מהרש"א מסיפא דחל בערב שבת דקרב הפסח בז' ומחצה ולע"ד לא נהירא דמסיפא אי אפשר להקשות דהרי המקשן לא אסיק אדעתי' הסיפא דא"כ מתמיד נמי קשיא כמו שהקשה הגמרא באמת אלא וודאי קושיית מהרש"א מכל ערבי פסחים דקרב בתשעה ומחצה התמיד ופסח אחריו נמצא הפסח אינו בין הערבים. ועיין חק נתן רי"ג ע"א.
רשי ד"ה עליה השלם וכו' דזריזין מקדימין למצות והקשה בשער המלך ח"ג דף נ"ז לפי מה שכתבו התוס' במנחות דף מ"ט דעשה דהשלמה הוי דוקא אחר הקטרת האימורין אבל קודם הקטרת אמורין אפילו לאחר זריקת הדם יכולין להקריב לכתחילה וליכא עשה דהשלמה קשה א"כ יקיימו זריזין מקדימין למצות וישחטו התמיד תיכף והאמורין לא יקטירו עד הערב ואפשר לומר כשם דשייך זריזין מקדימין בשחיטה ובזריקה כן שייך נמי בהקטרת אמורין ולהכי באמת הי' מקריבין תיכף כדמשמע במתניתין כי כל זמן שלא קרבו האמורים לא הוי גמר מצות התמיד וכיון שלא גמרו המצוה לא שייך זריזין רק בשחיטה ובהקרבה שגמרו המצוה שייך זריזין ועוד נראה דכ"ע מודה דניהי דבין הערבים לאו דאורייתא עכ"פ אסמכתא מיהא הוה וכדאמר לקמן יאוחר דבר שנאמר בערב ובין הערבים לדבר שנאמר בו בין הערבים אלא משום דזריזין מקדימין למצות לא הוה חוששין להך דרשא והוה שוחטין תיכף בשש ומחצה כיון דלאו דאורייתא הוא אלא משום נדרים ונדבות בצירוף הך טעמא דבין הערבים הי' ממתינם עד שמנה ומחצה ובע"כ צ"ל כן שהי' חוששין לזמן של בין הערבים דאל"כ הי' להם לאחר יותר עד עשרה ומחצה [לוח הטעות: והי' עשייתו שעה והי' בי"א ומחצה] שהוא עדיין יום ואע"פ שהתוספות כאן נתנו טעם שלא לאחר כל כך סמוך לחשכה התוספות במנחות אפשר דלא ס"ל הכי אלא וודאי שהי' חוששין לזמן של בין הערבים נמי אבל משום נדרים ונדבות לבד לא הי' מאחרין וכיון שכן ממילא מתורץ הקושיא דהקרבת האמורין נמי בעי בין הערבים כדכתיב תעשה דמשמע כל עשיתו ולכן לא הי' יכולין לאחר בשביל נדרים ונדבות.
תוס' ד"ה תמיד נשחט מאחרין ליה וכו' וקרב הפסח בשמנה ומחצה היינו כו' הך בע"כ טעות הדפוס הוא שהרי בחול קרב התמיד בט' ומחצה ואיך אפשר להקריב הפסח בשמנה ומחצה ולכן נ"ל שצ"ל ביו"ד ומחצה.
תוס' ד"ה מוקמינן ליה. תבואת שור קי"ד:
תוס' ד"ה רבי ישמעאל כו'. עיין מהרש"א ונפל ט"ס בדבריו וכצ"ל לוקמי' פלוגתייהו ובפשיטות טפי כדמוקי לה רבה בר עולא בשבת דעלמא ולא פליגי בבזיכין קודם למוספין והבנתו פשוטה דאם פליגי בגזירה א"כ לא צריך לאוקמיה פלוגתייהו בבזיכין קודם למוספין אלא פלוגתייהו ממש כדמוקי לה רבה בר עולא. ועוד יש לומר הגירסא כמו שהיא רק במקום או פליגי צ"ל ופליגי וכוונתו דאם נאמר דפליגי בגזירה בשבת דעלמא מנלן לומר כן דאף אם נאמר דפליגי בשבת דעלמא לוקמי' פלוגתייהו בבזיכין קודם למוספין לבד. ועוד דודאי אם נימא דבשבת דעלמא פליגי לפרש בפשיטות טפי דפליגי ברבה בר עולא ועיין חק נתן רי"ג: