יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף נא.
חזינן אי רובא אורז. עיין על הסוגיא עין משפט ז':
נכליה זר באפיה. בכורת כ"ז ד"ה דילמא.
דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור. עיין עירובין ק"א ד"ה רבי יוסי.
תלמיד לא ירחץ עם רבו. חזון עובדי' קט"ו ע"ד
אכל דאייתרא חולין נ' ד"ה כי פליגי.
ה"מ מבבל לבבל וכו' אדמת קודש ח"ב קט"ז ע"ג. מטה יוסף ח"ב חי"ד סימן א' בארוכה. עיין כפתור ופרח דף ע"א ע"ב.
אבל מא"י לבבל. עיין סנהדרן ה' ד"ה הכא שבט.
תוס' ד"ה אי אתה רשאי להתיר תימא איך התיר ר' בית שאן והקשה בספר משא מלך בדיני המנהגות בחלק ז' דמאי קשיא להתוספות הא הגמרא מוקי ליה דוקא בכותאי הא אם הי' ת"ח הי' רשאי להתירם בפניהם ותירץ דאפילו כשהם ת"ח מותר לאכול בפניהם אבל לא שיאמר להם מותרים אתם בלי שאלה והפר"ח הקשה עליו בסימן תס"ח דא"כ מנלי"ה להתוס' דמנהג מחמת טעות אף בכותאי מותר דילמא דוקא לת"ח שרינן אבל לכותאי כלל וכלל לא והא וודאי ל"ק דוודאי הברייתא מיירי בכותאי ומן הברייתא מוכח להדיא דלאו במנהג בטעות מיירי כדכתבו התו' דמשמע לישנא דברי' המותרים אלא דממילא נפקא לן דגם בת"ח יש חילוק לאכול בפניהם או להתיר בפירוש ומה שהקשה עוד לא הבנתי כוונתו דהרי נסתפק שמא בת"ח בכל ענין מותר ומה שכתבו התוספות הכא הוא לצד אחד של ספקו של הר"י והוא ז"ל תירץ דבית שאן כיון דלא כבשוהו עולי בבל ולא שכיחי רבנן התם הוה להו כבני מדינות הים ודינם ככותאי ולא ידעתי מה יענה הרב ז"ל למה שכתבו בעירובין דף ק"א בבה"כ שבטברי' שהי' נוהגים איסור והתירו להם לפי דעת ר' יוסי והקשה התו' הא דברים המותרי' ואחרים נהגו בו איסור הוה ותירצו כמו שתירצו בכאן והרי טברי' וודאי מא"י הוה ות"ח הוה שם וישיבה ואפ"ה הקשו התוספות קושיתם ובע"כ צ"ל כמ"ש המשא מלך ועיין עוד שם במשא מלך ובפר"ח על שארי דברי התוספות וביד אהרן סי' תס"ח בהגהות הטור. ועיין בית דינו של שלמה דף פ"ה ע"א. ועיין פרי האדמה ח"א קמ"ד מטה אשר בדיני המנהגים דף ק"ל ואילך.
בא"ד וא"ת א"כ אמאי קאמר דילמא אתי לאפרושי בשלמא אי רובא אורז אע"פ שיודעים שאורז פטור מן החלה מ"מ ע"י זה לא משתכחים תורת חלה כיון דלא הוי דגן שם וכשיהי' להם דגן נותנים גם חלה אבל אי לא הוי מפרשי מן האורז יש לחוש שישתכח תורת חלה וכשיהי' להם דגן ג"כ אינם מפרשים חלה. ועיין במהרש"א ואפשר שנתכוון למ"ש.
תוס' ד"ה עבדינן כוותייהו לא עבדינן כוותייהו ה"ל למימר וכו' דתיבת כוותייהו משמע כפי מנהג המקום שבא לשם והרי רבה בב"ח לא עבד כמנהג בבל אלא א"י והל"ל לא עבדינן כוותייהו דהיינו כבני בבל ולפיכך כתבו כמו שם בחולין דהוה מבבל לא"י ויצדק שפיר עבדינן כוותייהו דהיינו כבני א"י אמר נמי הכא הך לישנא ורשי' נמי נראה דקשה לו קושיות התוספות ונראה שמפרש כוותייהו לא כמ"ש התוספות על מנהג בני בבל אלא מנהג עצמם והוה מנהג של א"י וא"כ יתחלף תיבת כוותייהו מכאן לחולין כי כאן פירושו כמנהג עצמו שבא משם ושם יפרש כמנהג א"י שבא לשם ויותר נראה לומר כי תיבת לא בתוספות הוא ט"ס וצ"ל עבדי כותיהו ה"ל למימר כלומר דעבדי כדעת עצמם וכן מבואר בר"ן סיגנון הקושיא ועיין על הסוגיא בכללה ודברי התוספות פרי האדמה ח"א קמ"ד מטה אשר בדיני המנהגות דף ק"ל ואילך שו"ת הרשב"א סימן של"ז.
תוס' ד"ה רבה בב"ח דעתו לחזור. חק נתן רי"ג ע"א