אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף מג.

דף מב:

מאן תנא דחמץ דגן גמור עי"ת. עיין על הסוגיא בארוכה משנה למלך פ"א דחמץ ה"ו. זרע יצחק יתר הבז ס"א ע"א זרע אמת בחדושים סימן ל"א:

שיאור ישרוף. ע"ל ב' ד"ה אור לי"ד:

רב נחמן אומר רבי אליעזר היא. קרית מלך רב ח"א ל"ד ל"ז:

על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו בל"ת. עיין רמב"ם ורמב"ן ל"ת קצ"ח:

ועל עירובו בלאו. בירושלמי נסתפק אם לוקין או לאו ומשמע התם דפלוגתא היא בין רב לר"ל אלא שלשון הירושלמי מגומגם. ומה שפירש בו בעל קרבן העדה אין נוח לי ומה שכתב בפירושו בחקרי לב דף קמ"ה ע"ג לא הבינותי כלל ומה שנ"ל בפירושו הוא כי ר"ל אמר דאין לוקה בנוקשה והא דתני' ועל עירובו סופג את הארבעים ואלו נוקשה לא קאמר וסבר ר"ל כר"י דחמץ דגן גמור חמור מנוקשיה ומדלא קאמר נוקשיה ש"מ דנוקשיה אין לוקין. ורב לשיטתו בבבלי דאמר ג"כ דתערובות חמור מביא ראי' משיאור דתניא בברייתא דסופג את ארבעים מכ"ש ע"י תערובות (ואע"ג שלא הביא שם הברייתא דשיאור מ"מ נראה דסמיך על זה מדקאמר הוא שיאור הוא כותח הבבלי) ור' אבין בר כהנא חולק על זה דבתערובות לוקין וסבר דתערובות קיל ואע"ג דלוקין על נוקשה מכח ברייתא דשיאור בתערובות אין לוקין והך ברייתא דלוקין בתערובות מוקי בחמץ ומצה שנתערבו. כדמפרש שם וע"פ הירושלמי אפשר ליישב קושיית התוספ' דמאי תניא כוותיה דרב יהודא הא לר"נ נמי ניחא דלא צריך למיתני נוקשה דק"ו הוא אמנם י"ל ניהי דק"ו הוא לאסור מ"מ לא ידעינן דלוקין כיון דלא מוקי הריבוי אלא לתערובות ומנ"לן דלוקין על הנוקשה דמק"ו אין לוקין אלא ש"מ דאין לוקין על נוקשה לר"א וכסברת ר"ל בירושלמי. והמשנה אמרו הרי אלו באזהרה ומפרש בגמרא אזהרה מלקות. ולר"א אף אליבא דרב נחמן ליכא מלקות בנוקשה ש"מ דמתניתין דלא כר"א כנ"ל לפרש סוגיות הש"ס לפי הירושלמי:

תניא כוותיה דרב יהודא כו'. על הסוגיא באר יעקב י"ז:

ואלו נוקשה לא קאמר. לשון לימודים פ"ט:

רשי' סטכת. עיין זרע יצחק. ועיין בערוך ערך סטכת.

רש"י ד"ה שיאור והאי לאו דנוקשא נפקא ליה מכל מחמצת לא תאכלו. עיין בספר זרע אמת בחידושים דף כ"ט ע"א שהקשה מאי בעי רש"י בזה ומ"ש הוא לפי דרכו שהקשה למה לי קרא למעט מכרת דהא וודאי אי לא הוי כתיב שום ריבוי הו"א אפילו לאו לית בו והשתא דכתיב ריבוי א"כ נרבי לאו מה"ת נרבי כרת ומה צריך מיעוט זה אינו נוח לי דוודאי אף שנאמר דבלא שום ריבוי ליכא לאו מ"מ השתא דריבה התורה לאיסור הו"א דעשאו כחמץ גמור ובכלל הכרת של שאר חמץ הוא ולהכי צריך מיעוט ולפי הפשוט כוונת רש"י לאפוקי מסברת ר"א לקמן דנפקא ליה מריבוי כל דוקא תערובות אבל לא נוקשה וקאמר ר"שי דרבי מאיר נפקא ליה אף נוקשה מהך לימודא ואע"ג דתערובות חמיר ומנליה לרבות נוקשה י"ל בוודאי בלשון התנא יש לדייק כן אם נקט חד ולא נקט אידך וחד חמור מחברו י"ל דממעט אידך אבל בריבוי שמרבה התורה מדמרבה מחמצת משמע כל דבר שנתחמץ יהיה מה שיהיה ע"י תערובות או נוקשיה אמנם ר"א סבר באמת דדוקא תערובות מרבינן מקרא אבל נוקשיה לא מרבינין כלל כי הוא אינו בכלל מחמצת. עוד ראיתי להרב זרע אמת שהקשה דבמאי פליגי הני אמוראי ר"נ ורב יהודה ולמה לא נאמר דמתניתין אתיא בין כר"מ בין כר"א ולפי שיטת הירושלמי שכתבתי לעיל י"ל דבהא פליגי דהנה במתניתין אמרו הרי אלו באזהרה ומשמע להו דבמלקות קאמר ועל זה פריך מאן תנא דתערובות ונוקשה במלקות וקאמר רב יהודה כיון דמצינו נוקשה במלקות לר"מ כ"ש תערובו' ור"נ ס"ל דנוקשה חמור מעתה אין ראי' דר"מ סבר דלוקין על תערובות ולהכי מוקי מתניתין כר"א דמצינו לו דלוקין על התערובות וא"כ מכ"ש נוקשה ועל זה מביא תניא כוותיה דרב יהודה כמ"ש דניהי דבדין שמוזכר בברייתא י"ל דתנא נקט חדא ולא נקט אידך כי ק"ו הוא אבל מדרש הפסוק ללקות בוודאי אי הוה סבר דלוקין על נוקשה הל"ל בפירוש נוקשה בפסוק אלא ש"מ דלא מרבינן כלל למלקות נוקשיה לר"א ודוקא תערובות מרבינן למלקות אבל לא נוקשה ומיהו י"ל אף דלא מרבינן למלקות נוקשיה דלא הוי בכלל מחמצת מ"מ איסורא דאורייתא מיהו הוי ושפיר גרסינן במתניתן ר"א אומר אף תכשיטי נשים דהוא נוקשה דמודה הוא דאסור ומ"ש התוספות דהגמרא קאמר דר"א סבר נוקשיה לית ליה אבל איסורא שפיר אית ליה ובזה אתי שפיר דברי הטור שכתב בסימן תמ"ב כי לר"א בין תערובות בין נוקשיה בלאו והקשו עליו דזה כר"נ אבל רב יהודה סבר דר"א לית ליה נוקשיה ותניא כוותיה דרב יהודה הוה ליה להטור למפסק כרבי יהודה ולפי מה שכתבתי ניחא דודאי בין רב יהודה בין רב נחמן סוברים דבין נוקשיה ובין תערובות איסור תורה יש כדמוכח ממתניתין דאמר אף תכשיטי נשים ורק במלקות פליגי בנוקשיה ומלקות לדידן ליכא נ"מ ומ"ש הטור בלאו כוונתו לאיסור תורה ולא למלקות ואתי שפיר בין לרב יהודה בין לרב נחמן אמנם התוספות לא ס"ל הכי וס"ל דאי לא אתרבי נוקשי' למלקות אפילו איסור לית בו ולהכי הקשו לשיטתם בד"ה תניא כוותיה דמאי ראי' אמנם הטו"ר לא ס"ל הכי אלא כהירושלמי והוא מפרש כן תלמודא דידן.

תו' ד"ה מאן תנא. לשון לימודים פ"ט. חקרי לב קמ"ו:

תוס' ד"ה ונותנו לפני כלבו. חקרי לב קנ"ג.

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה