יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף מא.
ת"ר במים אין לי אלא מים. עיין ראב"ן ק"נ ע"ב. עץ חיים בלשונות ויו ע"א וע"ב. מקום שמואל סימן ס'. בריכות המים דף רמ"ט ע"ג וע"ד.
שאר משקים מנין. שאגת ארי' דף ע"ב ע"ב.
ת"ל מבושל מכל מקום. עיין חולין קט"ו ד"ה שאין ת"ל:
צלי קדר. עיין סנהדרין ד' ד"ה דרך בישול:
צלאו ואח"כ בשלו. עיין לקמן ע"ו ד"ה אלא למ"ד מרכבת המשנה חלק ג' פרק ח' דקרבן פסח ה"א.
אמר רב כהנא הא מני רבי היא. עיין על הסוגי' בכלל ועל רשי' ותוספות מלכי בקדש דף ע"ב ודף כ"ח ע"ג. לשון לימודים דף ע"ח ע"ג וע"ד. גינת וורדים חלק א"ח כלל ג' דף נ"ז פרי האדמה ח"א קנ"ד ע"ג. זרע אברהם ח"א י"ד ע"ג. נחפה בכסף ז' ח'. תועפת ראם ל"ב מ"א. בית יעקב סימן כ"ד בני חייא בלשונות הרמב"ם דף ט"ו גופי הלכות דף ק"ג ע"ב ק"ד. ועיין דרך המלך י"א ע"א וע"ב. מקראי קדש בשאלות רל"ע סימן מ"ג ובדף צ"ו ע"א. בריכות המים רמ"ט. חסדי דוד על התוספתא.
צלאו כל צרכו יהי' חייב מהר צבי ס"ג.
יכול אכל כזית חי יהי' חייב. תועפת ראם ל"ב ע"א נאות יעקב קונטרס מענה לשון כ"ב ע"ב.
המבשל בחמי טברי'. הר"ן סוף מסכת ע"ז כתב בשם הרמב"ן שחולק על מי שאומר דכלי שני מתוך שאינו מבשל אינו מבליע ומפליט שהרי אין במלח משום מבשל לגבי שבת ואפילו בעי לאורחא כדאיתא בכלל גדול ואפ"ה הוא כרותח להפליט ולהבליע וכתב עליו הר"ן ולא הבינותי זה ששם פרק כלל גדול לא אמרו אלא שאין בו משום מעבד ואם התרו בו משום מעבד פטור אבל שלא יהי' בו משום בישול זה לא שמענו ע"ש והקשה עליו בשער המלך ח"א דף ע"ח דאיך כתב הר"ן דמולח חייב בשבת משום מבשל והרי בסוגיין אמרינן דאפילו המבשל בחמי טבריא פטור דתולדת האש בעינן לחייב משום מבשל וא"כ מכ"ש המולח דפטור משום מבשל כיון שאינו תולדת האש והפר"ח בי"ד סימן ס"ח הקשה עוד לדעת הר"ן דאם מולח חייב משום מבשל א"כ מולח היינו אופה והוה ליה להקשות כן בשבת ולתרץ אפיק מולח ולע"ד אין כוונת הר"ן כלל לומר דמולח בשבת יהי' חייב משום מבשל אלא דבהא נחלקו הרמב"ן והר"ן כי הרמב"ן סובר כי המלח אינו עושה כלל הפעולה באוכלין מה שהבשול עושה בהם [אע"פ שהם ראוים לאכילה ע"י המלח] ועל זה הביא ראי' ממה שאמרו אין עיבוד באוכלין וסבר הרמב"ן דוודאי אין שייך עיבוד באוכלין כי דוקא בעור שייך עיבוד אלא כוונת העיבוד באוכלין הוא מה שמשנה האוכלין כמו העיבוד בעור והוא באוכלין כמו מעשה הבישול ונמצא כשאמר אין עיבוד באוכלין כוונתו לומר שהמלח אינו עושה הפעולה לשנות האוכלין מהווייתם הראשונה ולעשותם כמו מבושל ולפיכך אין חייב משו' מעבד הא אלו הי' עושה המלח הפעולה כמו הבישול הי' חייב משום מעבד [אע"פ שלא הי' חייב משום בישול] ועל זה השיג עליו הר"ן וסובר כי אין כוונת הגמרא כלל לומר שהמלח אין עושה הפעולה כמו הבישול דבוודאי המלח עושה הפעולה כמו הבישול ואעפ"כ אינו חייב משום מעבד דאין עבוד באוכלין כיון דלא שייך ולא כדהוה סבר הרמבן דאינו עושה הפעולה ולמ"ד דחייב משום מעבד משום מעבד ממש קאמר כי סבר דשייך עיבוד באוכלין כמו בעור ועל זה חולק הגמרא אבל בוודאי מחיובא דבישול לא קמיירו הרמב"ן והר"ן כלל דחייב וודאי לא הוי כיון שאינו תולדת האור רק לענין הפעולה שעושה המלח כמו הבישול פליגי וגם קושיות הפר"ח מתורצה כמ"ש.
אמר רבא אכלו נא וכו' עיין על הסוגיא בארוכה דברי אמת בקונטרס ששי דף ל"ז. מרכבת המשנה ח"ג פי"ח דסנהדרן ה"ג ופ"ח דקרבן פסח ה"ד
תוס' ד"ה איכא בנייהו וכו' וא"ת עונשין מן הדין וי"ל דהאי ק"ו וכו' הרב דברי אמת בקונטריסי' דף נ"ג ע"ד כתב דמה תירצו התוספות בזה הא כל ק"ו כן הוא כמו אחותו בת אביו ובת אמו דהק"ו בא לגלות דאף באחותו בת אביו ובת אמו מיירי קרא אלא כוונת דבריהם בע"כ למה שכתב הרב המגיד דכל היכא דאיכא לאו הבא מכלל עשה עונשין מן הדין וה"נ איכא לאו הבא מכלל עשה כי אם צלי אש וזה כוונת דבריהם כיון דבעשה כי אם צלי אש הושוו שאר משקים למים הק"ו אתי ומגלי דגם בלאו הושוו וממילא נסתר מה שרצה המשנה למלך להוכיח דהתוספות לא סבירא להו כהרב המגיד דא"כ לא הקשו כלום דאדרבה דעתם כהרב המגיד וזה הוא מה שתירצו אמנם בוודאי פרושו קשה להלום בדברי התוספות ולכן נ"ל דכוונתם דוודאי רבנן סברי דשאר משקים נמי נלמד מן בשל שלשון בישול כולל הכל בין במשקין בין בשאר מים אלא דאעפ"כ אי לא כתיב במים הי' מקום לטעות דדוקא בשאר משקים אסור שהן מפיגין הטעם אבל במים שרי לכך כתבה התורה במים דאפילו במים אסור והכי פרושו דקרא ובשל מבושל בשאר משקים ואפילו במים אלא שלכאורא יש לפקפק מנ"ל לנתח הפסוק דילמא הוא סמיכות ובשל במים דוקא ולמעט שאר משקים לזה אמר דזה אינו דאי אפשר לפרש הפסוק כן דאם אסרה התורה המים מכ"ש שאר המשקים מעתה א"כ צריך לפרש במים אפילו מים דבשל כולל הכל וזה ג"כ פירוש הברייתא אין לי אלא במים כלומר דבמים הוא סמוך ומיעוטא דבשל כלל כולל הכל ומים ממעט שאר משקים אמרת ק"ו דאי אפשר לפרש הפסוק כן דמים מיעוטא הוא אלא וודאי פרושא אפילו במים ומעתה אין כאן מן הדין כלל דבודאי בשל כולל הכל ואין ספק אלא דהק"ו הוא דלא נימא במים מיעוטא הוא לשאר משקים כמ"ש. והרא"ם הקשה לרבי לא לכתוב במים ולא בשל מבושל ומהרש"א הקשה עליו דגם לרבנן קשיא לא לכתוב במים ולא צריכין הק"ו ולפמ"ש לרבנן לא קשיא דאי לא כתב במים ה"א דוקא שאר משקים אסירי דמפיגים טעמם אבל במים שרי לכך צריך במים אבל לרבי קשה דהא צריך להבין דמאיזה טעם חולק רבי על חכמים בוודאי לפי מה שמפרש הרב דברי אמת בדברי התוספות י"ל דרבי וודאי אינו חולק בזה על סברת רבנן דשאר משקים גריעי ממים אלא דסבר דאין עונשין מן הדין אפילו בגילוי מילתא ואפילו בלאו הבא מכלל עשה אבל לפי מה שפרשתי דאין כאן גילוי מילתא כלל קשה למה רבי חולק וצריך לומר דרבי סובר דאין סברא כלל לחלק בין מפיג טעם לאינו מפיג טעם או דמים נמי קצת מפיג טעם וא"כ אי אפשר לתרץ דה"א דבמים מותר מעתה שפיר קשיא ליה להרא"ם על רבי דוקא ולא לרבנן כמו שכתבתי ועל דרך הפילפול הארכתי בזה וכאן מקום לקצר ועיין מגילת ספר לאוין קי"ב ע"ד קהלת יעקב מ"ד ע"ד. באר יעקב קל"ה ע"ב.
תוס' ד"ה אבל לא במבושל כו'. ומיירי בבלילתו עבה ופסול משום מצה עשירה. מכאן נראה להדיא כמו שכתבתי לעיל לדעת מהרש"א דאפילו בבלילתו עבה אם אפה באילפס בהדביק ולבסוף הרתיח לר"ל הוה כמו מצה עשירה דהא חזינן הכי לתוס' דאפילו באפוי גמורה הבישול עבדיה ליה למצה עשירה א"כ בלא נאפה כלל עדיין בהדביק ולבסוף הרתיח לר"ל בוודאי לא עדיף מבישול ועושהו מצה עשירה אע"ג דהוה לחם כיון דנעשה בלילתו עבה והוא פשוט. והפר"ח בסימן תנ"ה ס"ק ויו כתב דמוכח מדברי התוס' כדעת הראב"ד וה"ה דכל שבשעת אפייתו הוה ענייה לא נעשה אח"כ מצה עשירה ולא הבינותי דבריו דאדרבה מדברי ר"י מוכח להיפוך דאף דהוה עוני כיון שבשלה אח"כ נעשית עשירה. ואפשר דכוונתו לדעת רשי' שכתבו התוס' דנפיק מתורת לחם ומוקי לה התוס' בבלילתו רכה אבל לא בעבה דלא נפיק מתורת לחם ויוצאין בו א"כ לא הוה נמי מצה עשירה כיון דיוצאין בו תיפוק ליה דהוה ליה מצה עשירה אלא ש"מ דלדעת רשי' דכל לאחר אפי' לא נפיק ליה מלחם עוני דאי גם לאחר אפי' נפק ליה מתורת לחם עוני לא הוה צריך רשי' לפרש דנפיק ליה מתורת לחם ולאוקמיה דוקא בבלילתו רכה אלא אף בעבה אלא דהוה מצה עשירה. ומ"מ לא הוה להפר"ח לכתוב דמוכח כן מדברי התוס' כיון שדעת התוס' עצמם לא כן הוא אלא לרשי' הא שכתבו כן:
תוס' ד"ה עולא אמר כו'. הטא"ח בסימן שי"ח הביא בשם הר"א ממיץ אע"ג דאין בישול אחר בישול בדבר יבש אבל בישול אחר צלייה יש מהא דקימ"ל אין יוצאין במצה מבושלת וגם צלאו ואח"כ בשלו חייב. והקשה עליו הראבי"ה דמאי ראי' ממצה הא בברכות אמרינן דשאני מצה דבעינן טעם מצה וליכא וגם בפסח בע"כ גזירות הכתוב הוא מבושל מבושל ועיין באורך בגינת וורדים וזרע אברהם ואפשר לומר להתוס' שכתבו דר' יוסי יליף מצה מפסח א"כ למה אמר הא מני רבי יוסי היא נימא אפילו ר"מ אלא דלא יליף מצה מפסח. אלא בע"כ צ"ל דאין סברא כלל שיחלקו התנאים בזה אי ילפינן מצה מפסח או לא אלא או לכ"ע סברי ילפי' או לא ילפינן וסבר רב כהנא לר"מ בוודאי אי הוה הדין כן בפסח בוודאי הוה ילפי מצה מיניה כמו לר"י אלא דסבר ר"מ דאף בפסח צלאו ואח"כ בישלו פטור וא"כ באמת פסח ומצה שוים. ולפ"ז נחזי אנן לעולא כיון דלרב כהנא אין סברא לומר שיחלקו תנאים בזה אי ילפי מצה מפסח וודאי לעולא כן הוא או דכ"ע ילפי או לא ילפי (ואין לומר דלעולה שפיר י"ל דנחלקו בזה התנאים זה דוחק גדול). אלא וודאי צ"ל לעולא דכ"ע סברי דלא ילפי מצה מפסח. ולפ"ז י"ל גם ר"מ בפסח מודה צלאו ואח"כ בשלו חייב אלא דלפ"ז לעולא דכ"ע לא ילפי מצה מפסח א"כ מאי טעמא דר"י במצה כיון דלא יליף מפסח וצ"ל דבמצה סברא הוא וא"כ קשה כיון דסברא הוא למה צריך קרא גבי פסח דהא חזינן דגבי מצה מסברא ידעינן וצ"ל דהסברא דוקא גבי מצה משום דבעינן טעם מצה וליכא וזה לא שייך גבי פסח. ולזה הקשה שפיר בברכות עולא לשיטתו דוקא דכיון דצריכין לימוד גבי פסח ולא אפשר למילף מסברא כמו גבי מצה משום דבעינן טעם מצה וליכא א"כ גם שלקות לא נילף ממצה מהאי טעמא אבל שאר אמוראי לא סברי הך סברא דבעי' טעם מצה ועוד הארכתי בזה באופנים שונים וכאן אקצר: