אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף לד.

דף לג:

אבא שאול גבל של בית רבי. יבמות ס"ו ד"ה לא יאכילנה כרשיני תרומה:

בשליקתא ומאיסתא. פנים מאירות ח"ג ל"ה. חק נתן רי"ב ע"ד בית יעקב קט"ז ע"א: זרע אמת בחדושי' סימן ל':

גדולי גדולין. מרכבת המשנ' ח"א פי"א דתרומו' הכ"א:

דאיתמר היסח הדעת רבי יוחנן אומר כו'. במשנה למלך פי"ט מהלכות פסולי המוקדשין הקשה למה לא הביא הרמב"ם הך דינא דהיסח הדעת ואפשר לומר דהרי ר"י הקשה לר"ל מהך דלול קטן הי' וכו' ששם הי' זורקין פסולי חטאת עוף ותעובר צורתן הוצרך ר"ל לתרץ דהאי תנא ס"ל דגם פיגול בעי עיבור צורה ממילא כיון דהרמב"ם באותו הפרק פסק דכל שפסולו בגופו ישרף מיד. ובפ"ב דבית הבחירה פסק להך מתניתן דלול שמניחי' אותו עד שתעובר צורתן ממילא מוכח דלא הוה פסול בגוף דא"כ לא בעי עיבור צורה כקושיות הגמרא איברא דבגמ' יש לדקדק למה הקשה ר"י מהך דמידות ולא הקשה ממתני' דשקלים פרק ז' בשר שנמצא במקדש איברים עולות חתיכות חטאת זה וזה תעובר צורתן ויצא לבית השריפה. ופירש הרע"ב משום היסח הדעת. ונ"ל דמשום קושי' זו נאיד הרמב"ם מפירש הרע"ב וכתב בפי"ט מהלכות פסולי המוקדשי' דהטעם דחיישינן שמא נותר הוא וטעם זה איתא בירושלמי שרצה להוכיח מהך מתניתין דשקלים דהיסח הדעת בעי עיבור צורה. ותירץ דאין הטעם משום היסח הדעת אלא דחיישינן שמא כבר עיבר צורתו כלומר שכבר נעשה נותר וע"ש בפירש רבי אלי' ובקרבן העדה. ואין להקשות דעד כאן לא צריכין לטעמא דירושלמי אלא לר"ל דסבר היסח הדעת לא בעי עיבור צורה אבל לר"י דסבר היסח הדעת בעי עיבור צורה מעתה שפיר יש לפרש הך מתני' דשקלים משום היסח הדעת וכיון דהרמב"ם פוסק כר"י כאשר כתבתי א"כ למה הוא צריך לטעמא דירושלמי דחיישי' שמא כבר הוא נותר י"ל דהרמב"ם סבר כסברת הרר אלחנן והר"י שהובא בתוס' חגיגה דף כ"א ד"ה והאונן דבנאבד לא שייך היסח הדעת וא"כ אי אפשר לפרש מתני' דשקלי' משום היסח הדעת אפילו לרבי יוחנן ובזה מיושבים דברי הרר אלחנן הנזכר שהביא ראי' לזה דבנאבד לא שייך היסח הדעת מהך מתני' דשקלים ולכאורה הא ראי' לסתור דהרי במתניתין קתני תעובר צורתו ויצא לבית השריפה ובזה שכתבתי ניחא דכוונת הרר אלחנן לומר דבוודאי מחמת חשש היסח הדעת לחוד הי' מקריבים האיברים לעולה והחתיכות לחטאת רק משום חשש נותר הוא שהי' שורפין כדאמר בירושלמי וכדמוכח סוגיא דהכא דלא מקשה ר' יוחנן מניה ש"מ דאפילו לרבי יוחנן אין חשש משום היסח הדעת בזה וקשה למה באמת אין חשש היסח הדעת בזה לרבי יוחנן וצ"ל דבנאבד לא שייך היסח הדעת וא"כ הא דקתני אברי' עולות נפקא מיניה אם יש סימן בבשר ומכירו שאינו נותר מותר להקריבו. והא דקאמר תעובר צורתו ויצא לבית השריפה היינו באינו מכירו דאז יש חשש שמא כבר עברה צורתו והוא נותר כפירש הירושלמי וזה באמת צ"ע על הרמב"ם דדחק עצמו לפרש הא דקתני אברים עולות דנפקא מיניה אם אכלו הא לשיטתו שפיר נמי אם מכירו שאינו נותר. את זה כתבתי ימים רבים ושוב נדפס מרכבת המשנה ח"ג וע"ש פ"ג דמעילה ה"ט ופ"א דפסולי המוקדשין הלכה א' ופי"ט דפסולי המוקדשין ה"ד וכדומה שדרך בדרך הזה ועיין בית ישחק שנדפס מחדש ע"ו ע"א ולא עמדתי על דבריו:

תוס' ד"ה בשליקתא. עיין מהרש"א ומהר"ם שהקשו על התוספות דלמ"ד חטי אסור איך יתרץ הך מתניתין דתשרוף וראיתי לאהובינו החכם מ' ינון בספר זרע אמת בחדושים סימן ל' דתמה עליה' דאישתמיטתי' להו תוספות (פ"ק) [ב"ק] דף קט"ו ד"ה אתי לידי תקלה שכתבו דלא פליגי כלל הני אמוראי עם רבי יוחנן דבמאוס לכ"ע שרי ובלא מאוס לכ"ע אסור ואפשר לומר דלא נעלם מהם תוספות הנזכר אלא שסברי דע"כ לא כתבו התוס' דלא פליגי אלא לסברתם שם דמותר לממאס לכתחילה וכיון שכן כיון שמותר לממאס לכתחילה מה חשש יש ולמה יאסרו הני אמוראי ובע"כ צ"ל דלא פליגי אבל לשיטתם דכאן דאסור לממאס לכתחלה שפיר יש לומר דפליגי וסברי אפילו מאוס אסור אטו לא מאיס דאסור לממאס. עוד הקשה אהובינו הנזכר דדברי ר"ת סתראי נינהו למה שכתבו התוספות משמו בבכורת דף כ"ב דתשרף היינו בלי הנאה וכמו תירקב. ועיין מה שפירש החכם הנזכר בדברי התוספות דכאן. ונראה וודאי דהתוספות דבכורות אזלו בשיטתם דב"ק דאפילו לכתחילה מותר לממאס שהרי נתנו טעם על הא דתשרוף בלי הנאה משום דכיון דנתערב לא יאמרו דעולה ע"ש ומשמע הא טמאה בלי תערובות מותר להנות ומאי הוצרכו לחלוק זה נימא דהתם מיירי בלא מאוס ולפיכך תשרף בלי הנאה ולעולם אין חילוק בין תערובות לשאר תרומה טמאה אלא וודאי דס"ל דמותר לממאס לכתחלה והשתא קשה למה תשרוף בלי הנאה והוצרכו לחלק בתערובו' דוקא דאסור. ומעתה נראה דוודאי הכי קיצרו התוס' בדבריהם והי' רק ה"א בתוס' דלממאס לכתחילה אסור ולפי אותו שיטה תירץ ר"ת הך חילוקא דתשרף ותקבור אמנם אח"כ מהכרח התוס' דב"ק חזרו לומר דאפי' לכתחילה מותר לממאס ולפי אותה שיטה קשה הך דתרקב ובע"כ צ"ל דתערובות שאני ולפיכך גם הך דתשרף הוצרך לאוקמי' בלי הנאה וע"ש בזרע אמת מה שכתב הרב המחבר. ובחק נתן רי"ב ע"ד. ובפנים מאירות ח"ג סימן ל"ה ואם אין שם טעות הדפוס נראה שהי' לו להמחבר נוסחא אחרת בדברי התו' ובית יעקב דף קט"ו ע"א. ועיין זרע יצחק:

תוס' ד"ה מחמין לו חמין. משנה למלך פ"ב דתרומות הי"ד וע"ש בפי"א ה"ח:

תוס' ד"ה טהרו ודברי מהרש"א. מרכבת המשנה ח"א פ"ד דבכורים הט"ו:

תוס' גדולי. מרכבת המשנה ח"א בקונטרס אחרון דף ד' ע"ג:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה