אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף כ:

דף כ.

אוכלים ומשקין מקבלים טומאה מאויר כלי חרס ולא כלי. עיין זבחים ג' ד"ה ורמינהו:

אמר רבי שמעון לא נחלקו. והקשה בשער המלך ח"ג דף פ"ג ע"ג למה אין שורפין לר"ש טמאה עם טהורה הא ר"ש סבר כל העומד לשרוף כשרוף דמי הרי עפרא בעלמא היא. והנה לדעת רש"י בשבת דף כ"ה ובריש מפנין דסבר דשריפות תרומה טמאה מדרבנן משום תקלה וא"כ מן התורה לאו עפרא הוא ל"ק מידי ורק להתו' שכתבו שם דהוי דאורייתא דילפינן מקדש קשה. וכ"כ הרב שער המלך עצמו ונראה כי למ"ד תרומה עושה כיוצא בו ואוכל מטמא אוכל מדאורייתא וודאי ל"ק מידי דהרי בע"כ צ"ל דגזירות הכתוב הוא שתרומה טמאה יטמא דאל"כ אוכל מטמא אוכל בתרומה היכא משכחת לה וכן למ"ד בקדשים עושה כיוצא בו הרי קדשים ג"כ לשריפה עומדים ואפ"ה מטמא א"כ תרומה דילפינן מקדשים נמי דינא הכי דאוכל מטמא אע"ג דעפרא הוא כמו קדשים וא"כ כל הקושיא למ"ד אין אוכל מטמא אוכל רק מדרבנן וא"כ י"ל דדוקא בחולין הא דגזרי אבל לא בקדשים דבחולין לא הוי כעפרא אבל בתרומה כיון דהוה כעפרא לא מטמא. אמנם הא ליתא דהרי חזינן דקדשים טמאים מטמאים כמו הפגול והנותר ואפילו לא נגעו בטומאה כתב הרמב"ם שהם ראשון לטומאה וא"כ כיון דבקדשים כיון דגזרו רבנן עלייהו טומאה אע"ג דשריפה כתיב בהו בהדיא אפ"ה לא אמרינן לענין זה דכעפרא הוא וא"כ ה"ה לתרומה דילפינן מקדשים לא אמרינן לענין לטמאות דכעפרא הוא:

יין נמי ראוי לזילוף. עיין שבת כ"ה בתוס' ד"ה כך אתה מצוה דשם הקשו איך שרי זילוף הא אמרינן (בתרומה) [לוח הטעות: במסכת תמורה] הראוי לשריפה שריפה הראוי לקבורה קבורה. וא"כ משקין שאין ראוין לשריפה טעונין קבורה. ותירצו דמשנה דתמורה לא קאי אלא על ערלה וכלאי הכרם דאסורים בהנאה אבל תרומה דשריא בהנאה שרי אפילו זילוף. אמנם כאן בד"ה ראוי לזילוף נראה סגנון קושיתם בדבר אחר דהי' ראוי להיות דוקא בשריפה ועל זה תירצו כיון דאמרינן הראוי לשריפה שריפה הראוי לקבורה קבורה ה"ה זילוף ונראה מזה מדלא תירצו כי התם בשבת ש"מ דמשנה דתמורה לאו דוקא שריפה וקבורה וה"ה ביעור אחר. וזה דעת רשי' במפנין. אמנם בעל המאור נחלק עליו שם וסבר דמשנה דתמורה דוקא ועיין במסכת ע"ז ובשבועות דף כ"ג דשם כתבו דשלא כדרך הנאתן לכתחלה ונראה שטעמם משום דסברי דמתני' דתמור' דוק' כמ"ש בשבת וא"כ איך אפשר ליהנות שלא כדרך הנאתן לכתחילה הא שריפה דוקא בעי. אמנם בקידושין נ"ו ד"ה המקדש בערלה ובדבור של אחריו כתבו דשלא כדרך הנאתן מותר לכתחילה וכן כתבו לקמן דף כ"ט ונראה דאזלי בשיטתם דהכא דמשנה דתמורה לאו דוקא. ובכפות תמרים כתב דבקדושין מיירי כגון שהיתה האשה חולה ואי אפשר לומר כן דהא בדיבור לא יצבע כתבו כן ושם לא מיירי מקדושין וכ"כ בספר עצמות יוסף. ובמשנה למלך בהלכות יסודי התורה. ואפשר ג"כ דזה דעת התוס' בתחלת המסכת שכתבו ולא דמי לשאר איסורי הנאה דסברי דאין צריך ביעור כיון דיכול ליהנות מהן שלא כדרך הנאתן. והרמב"ם בפי"ב דהלכות תרומות כשהביא הך דינא לא חילוק בין הראוי' לזילוף לאינה ראוי' והקשה מהר"י קורקס למה לא פסק דראוי לזילוף והוא תירץ בסתמא דלא ס"ל זילוף. ולפי מ"ש ניחא דהרמב"ם סבר דמתני' דתמורה דוקא וברייתא דזילוף חולקת על מתני' דתמורה ופסק כמתני' דתמורה. ואפשר נתכוון לזה מהר"י קורקס. ובסוכה דף ל"ד הארכתי בזה וע"ש:

שותין מלוג בסלע ומזלפין בלוג בשתים. עיין ע"ז ס"ו ד"ה אביי אמר:

תוס' ד"ה ומי אמר ר' יהושע. זכרון יוסף ק"ז ועל הסוגיא שם:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה