יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יח.
בטלו במעיה. הרמב"ם פסק בט"ו דפר' דפרה ששתתה מי חטאת בשרה טהור שנאמר למשמרת והוא דרשא דספרי שהביא התו' ולכאורה נראה שפסק כר' יהודה. ובפירוש המשנה כתב ואין הלכה כר' יהודה. איברא דצריך להבין דהא הך טעמא למשמרת לא מהני אלא לטהר מדין מי חטאת אבל לא לטהר מתורת משקין טמאין דהא קבלו טומאה מעצמן כמ"ש רשי'. אלא למ"ד טומאת משקין דרבנן בלא"ה ניחא כיון דמילתא דלא שכיח לא גזרו כמ"ש רשי' והרמב"ם פסק דטומאת משקין דרבנן וא"כ שפיר פסק דבשרה טהור. אמנם הכסף משנה כתב דטעמא דהרמב"ם דפסק כר' יהודא וכרב אשי דאמר דבטלה משום דהוה משקה סרוח. וראיתי בציון לנפש חיה שכתב מדהזכיר הרמב"ם טעמא דמשמרת ולא כתב טעמא דבטלו משום דהוי סרוח ש"מ דאין צריכין להאי טעמא ואין זו ראי' דהא טעמא דסרוח לא מהני אלא לטהרה מתורת משקה אבל לא לטהרו מתורת מי חטאת דמי חטאת הסרוחין לא מצינו דטהורין ובע"כ צ"ל כן דאטו רב אשי דאמר טעמא משום דסרוח חולק הוא על התוספתא ועל ספרי דר' יהודה נפקא ליה מן למשמרת או למי נידה אלא וודאי כמ"ש דהני טעמים לא מהני אלא לטהרו מתורת מי חטאת אבל לא מתורת משקין נמצא כל השני טעמים למשמרת צריך לטהר מתורת מי חטאת וסרוח לטהר מתורת משקה וכל טעם לא מהני לאידך. והרמב"ם לא נקט אלא טעם לטהר מתורת מי חטאת כיון שאינו מפורש בגמרא אלא בתוספתא אבל דטעם סרוח מפורש בגמרא וטעם הכ"מ נ"ל משום וודאי דוחק הוא לאוקמיה מתני' בחסורי מחסרא ות"ק בשרה טמא קאמר ור' יהודא מטהר בשרה וגם דניהי דטהור מדאורייתא מדרבנן טמא הוא וצ"ל כמ"ש רשי' דמילתא דלא שכיח לא גזרו וכל כי האי הוה לי' להרמב"ם לפרושי אבל טעמא דבטלו פשוט הוא בגמרא ולא צריך לפרושי. וראיתי להרב חזון נחום שכתב דלהטעם דהוי סרוח בפיה לא בטל אבל משום למשמרת בטל אף בפיה. ונראה ג"כ שהבין דטעם בטלו מועיל למי חטאת והביא ראי' מדברי התו' ואינו הכרח כ"כ בתוספות והכ"מ בוודאי לא הבין כן בדברי הרמב"ם וגם הוה מצי אפילו לאשכוחי נפקותא בין שני הטעמים ואפילו לפי שיטתו דמטעם למשמרת טמא מתורת משקין למ"ד טומאת משקין דאורייתא ואפי' למ"ד דרבנן אם לא נאמר דמילתא דלא שכיח לא גזרו. ועיין מלכי בקדש דף קנ"ד שהניח דברי הכ"מ בצ"ע. וראיתי בציון לנפש חיה שתמה למה במשנה דפרה מי חטאת שנגבלו מטמאים מ"ש מפרה ששתה מי חטאת ולא ידעתי מאי קשיא דהא הרמב"ם מפורש טעמי' דגבי פרה הטעם משום למשמרת וגבי טיט כתיב חטאת היא אפילו בטיט עדיין שמן עליהם וזה פשוט:
ר' יוסי בשיטת ר"ע רבו אמרה. קרבן אהרן דף פ"ג:
יטמא יטמא. עיין מרכבת המשנה ח"א בסוגיא דח"י דבר ענף ב' שריג י"א:
אין טומאה עושה כיוצא בו. עיין חגיגה כ"ד ד"ה מנין לרביעי:
תוס' ד"ה הא בשרה כו' והיינו משום דנפסלו בהיסח הדעת כו' כלומר דת"ק בע"כ סבר דמתורת מי חטאת טהורין כיון שנפסלו בהיסח הדעת אבל מתורת משקין טמאים ולפיכך אינם מטמאים אלא בשר דהוי אוכלים אבל לכלים טהורים וסבר ת"ק כר' יוסי ור"ש. אבל קשה דבספרי ותוספתא שהביאו תוספות לקמן משמע דמתורת מי חטאת טמאים ולא מתורת משקים ומשמע שם דר"ע הוא ולא דריש למשמרת ולמי נידה וצ"ל דבאמת ת"ק דמתניתין לאו היינו ת"ק דספרי ותוספתא דת"ק דהתם מתורת מי חטאת מטמא להו ות"ק דמתני' מתורת משקין מטמא ור' יהודה אליבא דרב אשי מטהר לגמרי:
תוס' ד"ה בטלו במעי' כו' ובספרי יליף לה מדכתיב למי נידה חטאת היא כצ"ל ומ"ש ובסיפא הוא טעות הדפוס ומ"ש התוספות ובטלו במעיה משום היסח הדעת משמע מדבריהם דמלאכה לאו משום היסח הדעת הוא דאי מלאכה משום היסח הדעת הוא א"כ כשם שמלאכה אינה פוסלת לאחר קידוש כך היסח הדעת אינו פוסל לאחר קידוש. ועיין במלכי בקדש מה שהקשה ע"ז מסוגיא דחולין הרב מהרח"א וע"ש בדף קנ"ד והראב"ד בפרק יו"ד מהלכות פרה כתב בפירוש דהיסח הדעת נמי אינו פוסל לאחר קידוש ופסול מלאכה משום היסח הדעת ופשוט הוא דהראב"ד סבר דהכא לאו משום היסח פסול אלא מדרשה דתוספתא למשמרת ובאמת לא ידעתי מי דחקם להתוספות לומר דהכא הוי הטעם משום היסח הדעת כיון דמצינו טעם מפורש בתוספתא ובע"כ צ"ל כן דאי הטעם משום היסח הדעת א"כ למה ר"ע חולק וסבר דלא בטלו עד שהביא לו ראיה ר"י הגלילי לר"ע מן למשמרת. ועיין בפרי חדש במים חיים בגיטין נ"א מה שכתב שם ואין מקום להאריך יותר מזה כאן:
תוס' ד"ה רבינא אמר. חק נתן רי"ב ע"ג. קרבן אהרן דף פ"ג:
תוס' ד"ה ומה כלי. קרבן אהרן דף פ"ג: