אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף יב:

דף יב.

אדם טועה שעה. עיין מרכבת המשנה ח"ב פ"א דחמץ ה"ט והקשה בספר מחנה יהודה דמאי מקשה מעדות לחמץ דבוודאי בעדות בעינן רובא דטועה בהכי אבל וודאי מיעוטי טועה נמי יותר אלא דאנן לא תלינן בהכי כיון דבתר רובא אזלינן אבל לגבי חמץ שפיר י"ל דחששי למיעוט דטעו ביותר ולהכי גזרו ולפי פשוטו י"ל דוודאי לא חששו להכי למיעוט דא"כ אין לדבר סוף דוודאי ימצאו אנשים שטועים יותר אפילו מב' שעות כמו שאנו רואים א"כ הי' להם לגזור מתחלת היום אלא וודאי צ"ל דלא חשו להכי חכמים והלכו גם בזה אחר הרוב ולא אחר המיעוט כלל ומלבד כל זה אפשר זהו שתירץ הגמרא עדות מסורה לזריזים חמץ לכל מסור ומ"ש במחנה יהודה דהוא דוחק עכ"פ נראה שכן פירש מהר"ל בן חביב וז"ל בדף ר"ל ע"ג עדים זריזים הם ולא טעו אלא במילתא ובשיעורא דעבידי אינשי דטעי בה דהוא השיעור המוזכר במשנה דרובה דעלמא טעי בה חמץ לכל מסור וטעו טפי סגי אפילו במילתא דלא עבידי רובא דעלמא למטעי וכן לרבא אליבא דר' יהודה עכ"ל הרי שפירש כן דברי הגמרא כמו שהקשה הרב מחנה יהודה:

אי הכי בשית נמי ניכל. בית יעקב דף ס"ז ע"ב:

אימתי שלא בשעת ביעורו. שאגת ארי' ס"ט ע"ב: ועיין שביתות י"ט נ"ה ע"א:

גזירה משום יום המעונן. עיין מהרש"ל שכתב כאן בשם הגליון החילוק שחלקתי למעלה דוקא בחמץ דלא הלכו אחר הרוב אמרינן גזירה משום יום המעונן אבל בדיני נפשות דאזלינן בתר רובא לא אמרו לתלות הטעות ביום המעונן כיון דמעוטי הוא. ועיין יד אלי' דף כ"א:

כמחלוקת בעדות. על הסוגיא עיין זרע אמת בחדושים סימן כ"ד:

תו' ד"ה ולהך לישנא. עיין מהרש"א שכתב דוודאי המקשה ידע מזה דבחמש חמה במזרח ושבע במערב והקשה א"כ מאי מקשה לרבא אליבא דר"מ בחמש לא ניכיל. ואפשר לומר דוודאי כאן המקשה לא ידע כלל מסברא דחמץ לכל מסור א"כ שפיר קשיא להו דניכול עד סוף חמש אבל כיון דאביי חדית הך תירוצא דחמץ לכל מסור ניהי דהמקשה לרבא לא סבר כך ה"מ לענין טעות בשעות אבל לענין חמה במזרח וחמה במערב הוה סבר שפיר דלא מהני בחמץ והכריח זה מכח קושיות אי הכי בשית נמי ניכול דמקשי בתר הכי. ועיין חק נתן רי"ב. זרע אמת בחדושים סימן כ"ה:

תו' ד"ה בשית חמה בי קרנתא קאי עיין מהרש"ל. והקשה בשער המלך ח"ד דף מ"ח דא"כ כי היכי אחד אומר בשש ואחד אומר בשבע עדותן בטלה ה"ה אחד אומר בחמש ואחד אומר בשש וא"כ למה אמר לעיל לר"י יהבינן להו מתחלת שעה ראשונה ועד סוף שש למה צריכין ליתן שש הא בין חמש לשש לא טעי ותירץ בתירץ השני דבין חמש לשש מודו התו' דטעו ולא ידעתי החילוק והנכון כהתירץ הראשון שכתב שם ועוד י"ל לפימ"ש מהרש"ל בשם מהר"ם דמילתא פסיקתא קתני דאפילו אחד אמר בסוף חמש ובוודאי בסוף חמש איכא למיטעי בין חמש לשש. ולהכי אמר סתמא עד סוף שש דיהי' בכל האופנים שאמרו אפשר להזימם אם יתנו להם עד סוף שש:

תו' ד"ה אימתי שלא בשעת ביעורו. עיין שביתות י"ט נ"ה ע"א ומה שכתב לתרץ לרשי' ודבריו דחוקים גם ממ"ש רשי' לקמן דף כ"ז ע"ב שאם לא מצא עצים יושב ובטל מוכח להדיא דרשי' סבר בתר זמן איסורו השבתתו בכל דבר:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה