יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף צג.
וודאי אמצעי מגופף ושנים החיצונים אינם מגופפים. בתוספות שבת תמה על הציור שצייר מהרש"ל ונדפס ברשי' דהא בע"כ מיירי דליכא בפירצה יותר מעשרה דאי הוה יותר מעשרה הרי נפרץ כל אחד למקום האסור לו וכיון דאין ברחבו אלא עשר הרי בע"כ ארכו יותר פי שנים ברחבו וזה אסור. וכה"ג הקשה התוס' לעיל דף כ"ה בד"ה קרפף. ותירצו דבמקום הפרצה לא הוי רק עשר אבל מכאן ואילך מתרחבת והולכת וה"ה כאן נמי צריך לצייר כן שמתרחבת והולכת ע"ש ובאמת התו' תירצו שם עוד תירוץ אחר ע"ש. אמנם מה דחזינא לדעתיה דהרב תוספת שבת דיחיד שנותנין לו בית סאתים צריך שלא יהי' ארכו (ייתר) [יותר] מפי שנים ברחבו לא ידעתי מנ"ל דהא כל כי האי דינא לא הוזכר אלא לקרפף שלא הוקף לדירה אבל קרפף שהוקף לדירה לא מצינו בו חילוק כלל דיכול להיות על איזה צורה שיהי' והרי קרפף זה דיחד שהוקף בשתי בלא ערב או ערב בלא שתי הוקף לדירה הוא והא ראי' דאם המחיצה בשתי וערב נותנין לו כל צרכו וכן ל"ג נותנים להם כל צרכן וכן כתב להדיא לעיל דף י"ו ע"ב ד"ה לא התירו ליחיד להוי הוקף לדירה שהרי לדור בהם בלילי שבת הקיפם. ומה שכתב בתוספות שבת לראי' שהרי נלמד מחצר המשכן באמת אין זו ראי' דדוקא כל שלא הוקף לדירה למדין מחצר המשכן שיהי' על התבנית ההוא אבל כאן הוא רק חומרא בעלמא באשר שאינה של שתי וערב כל שאינה יתר על ב' סאתים אעפ"י שהיא על איזה צורה שתהי' לית לן בה. ושוב מצאתי בפירוש המשנה להרמב"ם ספ"ק שכתב וז"ל כששבת אדם אחד או שנים ועשו מחיצה מתנאי המחיצה שלא יהי' בה יותר מב' סאתים והוא מקום שיש במידתו בעת השבור חמשת אלפים אמה באיזה תבנית שיהי' עכ"ל הרי להדיא דכאן סגי באיזה תבנית שיהי':
רשי' ד"ה יחיד בזה ויחיד בזה וכו' ומותר אמצעי זה כל שהוא היקף גדול במחיצה כצ"ל:
תוס' ד"ה סיכך ע"ג אכסדרה. עיין בזרע יצחק. ועיין מהרש"ל ומהרש"א בסוכה:
תוס' ד"ה חציו מקורה [כו'] יש לחלק בין כלאים לשבת כו'. ר' יוחנן הוא דמחלק שם בין כלאים לשבת אבל ריש לקיש לא מחלק וא"כ בע"כ ר"ל שם לא סבר כשמואל גבי אכסדרה מיהו ר' יוחנן אפשר דסבר נמי כרב וכן רב אפשר נמי דסבר כר' יוחנן דהא לאו לכל מילי (חילוק) [חלוק] שבת מכלאים דהא לענין חצר שוין: