אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף צא:

דף צא.

תוספות ד"ה גג וחצר. דברי התוספות ודאי תמוהים כמו שכבר כתב מהרש"א ותרוצו דחוק מאוד איברא מה שמקשה דלמה לא קשה להו אף בגובה יו"ד איך ישתמשו מן העליות דהא הוי כלי בתים לזה י"ל דכיון דבסמוכה תוך ד' טפחים מיירי כמבואר לעיל במשנה וכיון שסמוך הוא הוה כחד רשותא כמבואר לעיל בתוספות גבי גג ועמוד דכתבו התוספות דאי העמוד אינו מופלג ד' כגג חשיב ולכן שפיר משתמשים בו אבל בפחות מעשרה א"כ הרי הוא מופלג ממנו דהא עליות גבוהות ממרפסת ודאי קשה להו שפיר איך ישתמשו דרך חלונות. איברא הא וודאי בלא עירבו גם מלמעלה מי' קשה דאיך ישתמשו בני עליה הא אוסרים זה על זה כמ"ש מהרש"א וגם קשה למה לא הקשו התוספות בקיצור על הברייתא דאמרה גג וחצר ואכסדרה ומרפסת כולן רשות אחת הן ואיך אפשר לשמואל דאמר מרפסת עליות שיהיה רשות אחת וגם מה שכתבו התוספות בתירוצם כדפרישית לעיל לשמואל לא ידעתי איה מקומו ואפשר לומר דכוונת התוס' בתירוצם דפירוש הברייתא הכי דכל שגבוה עשרה טפחים ועירב למרפסת דכיון דעירבו אסורין בני החצר אפילו בכלים ששבתו בחצר על הסלע ולפיכך בני עליה משתמשים דרך חלונותיהם ועלה מחלק הברייתא שפיר הא דאמרת לבני עליה דוקא בעירבו מטעם שאמרתי אבל בלא ערבו כיון דהכל רשות אחת ממילא בני עליה אסורין כיון דבני החצר מותרין בכלים ששבתו בחצר ורק מן המרפסת מותרים אבל בסיפא וודאי משמע להו דיוקא על הא דקאמר פחות מכאן לחצר לבד דדוקא בעירבו אבל בלא עירבו לבני מרפסת נמי שרי וזה לא אפשר ולהכי קאמרי דלא קאי אסיפא וזה על הדרך שכתב מהרש"א ובאמת לולא דברי התוספות היה מקום לומר דבין ארישא בין אסיפא קאי ואע"ג דשמואל מפרש עליות היינו מדקאמר אנשי חצר ואנשי מרפסת ולא קאמר סתם חצר ומרפסת כדקאמר כמה פעמים שתי חצרות שלא עירבו משמע דהא דקאמר למרפסת אאנשי מרפסת קאמר שהם דרין בעליות וקאמר בד"א שעירבו אבל לא עירבו הרי אנשי מרפסת גופי' אוסרים אהדדי וא"כ וודאי מן העליות בכל ענין אסורין אפילו כי דל חצר מהכא ורק מן המרפסת מותרין בין גובה עשרה בין אין גובה עשרה ועוד י"ל דשמואל לשיטתיה דפסק כר"ש בין עירבו ובין לא עירבו ובוודאי מוקי לסתם מתניתן דלעיל אליבא דהלכתא כר"ש וא"כ בין עירבו ובין לא עירבו כלים ששכח במרפסת ובחצר מותרים בכל ענין ולהכי מוקי מתניתין בע"כ מרפסת בני עלי' ומיירי לענין כלים ששבתו בבית ובעירבו אבל הכא ברייתא לרבנן דבעירבו נמי יש חילוק בין מרפסת לחצר וודאי מוקיה הך ברייתא כפשטיה דאמרפסת קאי ולא אבני עליות ועיין בבעל המאור ובריטב"א לעיל. וראיתי בחדושי אבן עוזר כי התו' כאן נחלקו אדלעיל במה שפירשו בשם ר"י ד"ה קס"ד ולא מצאתי הכרח לזה גם לא מצאתי הכרח כי הטור חולק על התוס' דלעיל וגם במהרש"א נראה דלא סבר כי התוס' חולקים מכאן אדלעיל:

תו' ד"ה מהו דתימא כו' ומיהו מחצר לחצר לא אסרי. עיין מהרש"א שכתב מהיכן למדו דמותר מחצר לחצר דכיון דאיירי השתא בעירבו א"כ ע"כ מחצר לחצר קאמר דאי לאותו חצר דוקא א"כ למה נקט בברייתא כלים ששבתו בחצר הא אפילו שבתו בבית מותרין לאותו חצר כיון דעירבו אלא וודאי לחצר אחרת קאמר ולהכי דוקא כלים ששבתו בחצר. ולע"ד מוכח כפשוטו דכיון דהשתא מגיה ולמבוי אסור משמע דוקא למבוי אסור אבל לחצר אחרת מותר. ומה שהקשה מהרש"א דלמה הוכיחו התוספות מהך ה"א לרב ולא הוכיחו כן לפי האמת לשמואל ורבי יוחנן דמוקי בעירבו ולפי פשוטו י"ל דלשמואל ור"י אין חידוש דפשיטא דסתרי אלא שכתבו דאפילו לרב לפי הך מהו דתימא נמי סתרי דברי רבנן אהדדי ועוד י"ל דניהי דמתרץ הגמרא לעיל לא עירבו החצרות בהדי אהדדי אבל חצר ובתים עירבו לאו דוקא הוא אלא אפילו חצרות בהדי אהדדי עירבו רק במבוי לא נשתתפו וסבר ת"ק כר"מ דאין עירוב במקום שיתוף והא דנקט כלים ששבתו בחצר [לוח הטעות: לרבותא דלא מיבעי' כלים ששבתו בבית דאסורי' אלא אפי' כלים ששבתו בחצר] אסורין במבוי אבל מחצר לחצר הכל מותר דהא עירבו החצרות ביחד וזה דוקא לשמואל ורבי יוחנן (דאינו מגיהם) [דאינם מגיהים] הברייתא וסוברי' במבוי אסור אבל לרב דמגיה ולמבוי אסור אין זה חידוש דאפילו כלים ששבתו בחצר אסור להוציא למבוי דזה כבר נשמע מרישא דהא סתמא קאמר אין מטלטלין מחצר למבוי משמע אפילו כלים ששבתו בחצר:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה