אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף פח:

דף פח.

אי דעביד עוקה שרי. עיין על הסוגיא מרכבת המשנה ח"א פט"ו דשבת הי"ו:

הא מני רבנן ומתניתין ר"א בן יעקב. התי"ט הרבה להקשות על הרע"ב דגבי חצר פירש הטעם משום דב"ד תיימי מיא והוא כרבי זירא וגבי לא ישפוך על פי הביב בדברי חכמים כתב שמקלחי להדיא לר"ה כיון דבגוה שפך והרואה אומר ששפכן סמוך לרשות הרבים וכמו שכתב רש"י במשנה הרי למ"ד דתיימי מיא גם בביב מקום לבלוע כמ"ש רש"י ובע"כ צ"ל לרבנן הטעם לא משום בליעה דלא ס"ל אלא משום זילוף וזה לא שייך בביב. ולי עוד קשה כיון דפסק טעמא דתיימי מיא כרבי זירא א"כ היה ראוי לפסוק כר' אליעזר בן יעקב כיון דרישא דמתניתין כר"א בן יעקב צרוך לאוקמי'. והרמב"ם דפסק כחכמים בפט"ו מהלכות שבת לא פסק כר' זירא שהרי כתב כהרע"ב מ"מ ברישא דמתניתין לא כתב כלום. אבל לכאורה גם על רשי' יש להקשות שהרי רשי' כתב בד"ה הא מני חכמים היא דטעמא דחכמים משום זילוף הוא בחצר ובעי ד' על ד' וא"כ בביב דלא שייך זילוף אסור וא"כ מאי בעי רשי' בהך טעמא כיון שמקלחין להדיא ומשום הרואה הא בחצר שאין בו ד' על ד' אעפ"י דלא שייך טעמא דמקלח להדיא. וגם מפני הרואין ואפ"ה אסור דכיון שאין ראוין לזילוף ניחא ליה שיצא וה"נ גבי ביב כיון דאין ראוי' לזילוף ניחא לי' שיצא וא"כ טעמא דרשי' והרע"ב לא כרבה ולא כר' זירא דאי לרבה טעמא מפני שאין ראוי לזילוף ואי לרבי זירא לרבנן נמי טעמא בהכי ולכן נראה דרשי' והרע"ב רות אחרת עמהם בפירוש הסוגיא שהרי מצינו לקמן בגמרא דקאמ' רבא טעמ' דלא ישפוך שמא יאמרו צנורו של פלוני מקלח מים בשבת וכן אמר רב נחמן בסמוך וא"כ הך טעמא למאן הא רבה ור' זירא סברי טעמא דרבנן דלא שייך זילוף. ולכן מפרשי רשי' והרע"ב דניהי דר' זירא סבר אי אמרינן טעמא דתיימי מיא בע"כ רבנן חולקין דהרי אסרי בביב אבל רבא ורב נחמן סברי דוודאי גם רבנן סברי טעמא דחצר משום דתיימי מיא ואפ"ה בביב אסור משום הך גזירה שמא יאמרו צנורו מקלח מים בשבת והך גזירה לא שייך גבי חצר כיון שאין מקלח להדיא וזה שכתב רשי' בד"ה לא ישפוך כדאמרי' בגמרא. גזירה שמא יאמרו צנורו של פלוני מקלח מים בשבת דשפת יתר הוא אלא דרשי' עצמו בא לתרץ דלא יקשה עליו למאן קא יהיב האי טעמא גזירה מפני הרואים מפני שמקלח להדיא הא בין לרבה בין לר"ז טעמא מפני שאין ראוים לזילוף ולכן תירץ רשי' כדאמרי' בגמרא מפני דשם מוכח כן לרבא ולרב נחמן דסברי הך טעמא ולא טעמא דזילוף כנ"ל נכון והך קושי' מברייתא דבעי ד' על ד' בוודאי הוה ידע רב נחמן לתרוצי או דסברי דלאו מתרצתא היא ובזה אפשר נמי לכוון דברי הרשב"ם שהביא התו' דטעמא דבעי ביב קמור משום חשדא והתוס' והרא"ש הקשה עליו מדמדמי הגמרא ביב לחצר דטעמא משום דתיימי מיא ולפמ"ש ניחא דוודאי גם רשב"ם סובר דטעמא דתיימי מיא כדמוכח גבי עוקא אלא שבא ליתן טעם על קמירה ד' אמות ומפרש כדי לצאת מחששת חכמים שלא יאמרו צנורו מקלח מים בשבת כשהוא קמור ד' אמות ליכא הך חששא ופרושו הא אליבא דרבא ורב נחמן ולא לרבי זירא ורש"י שבטעם דרבנן סבר נמי כרשב"ם ואפשר שאינו חולק עליו בטעם דבעי קמור ד' אמות דהוא משום חשדא:

תו' ד"ה מחזיק סאתים. עיין בהרב המגיד פט"ו מהלכות שבת ובלחם משנה. ועיין יצחק ירנן דף נ"ח ע"א ומה שהקשה מהרש"א דלמה לא הביאו ראיה מברייתא דלקמן אחת לי עוקה. ותירץ משום די"ל דיוטאות שאני ולא ידעתי איך פשיטא ליה דהך ברייתא על דיוטאות קאי ואדרבה בתוספתא מבואר להדיא דאחצר קאי ואפשר לומר דכוונת (התוספת) [נדצ"ל התוספות] דאפילו בפעם אחת יכול לשפוך בתוכה יותר מסאתיים וזה אינו מוכח מהברייתא יהי היכא דנתמלאה מותר לשפוך לתוכה וגם דיורין הרבה שופכין לתוכו עכ"פ אין שופכין לתוכה בפעם אחת יותר מסאתיים:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה