יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף פ:
ל"א מצד שאני. הלשון הזה אין לו מובן ועיין במקום שמואל שער התרוצים שכתב ליישב וגם לדבריו אין לו מובן ובעצי אלמוגים כתב ששייך הך תירוצא אדלעיל חקק להשלים בכותל ואין אלו אלא דברי נביאות והנכון למחקו מן הספרים. ושמעתי כי בש"ס של הרב זכרון יוסף (נכתוב) [נכתב] בצדו בש"ס דפוס וינצי' ליתא:
אלא בשני מינים. עיין מרכבת המשנה פ"ה דערובין ה"ו:
תוס' ד"ה אבל קורה. עיין מהרש"א ובמה שכתב בשער המלך ח"ב דף פ"ג ע"א ועיין בקרבן אליצור דף ס"ב שהקשה מכאן לדעת הרז"ה דבמצות דרבנן לא אמרינן מצות לאו להנות ניתנו וא"כ למה לחי מותר וכפי מה שכתבתי לעיל ב"פ בכל מערבין בשם שער המלך דכל שאין גופו נהנה מן האיסור אף הרז"ה מודה ל"ק מידי ע"ש במה שהשיג על הט"ז ועיין בתוספות שבת דאיתא בספר נאות יעקב דף ל"א ע"ד דמ"ש הכא מהא דאמרינן לעיל ב"פ בכל מערבין דלרבנן דסברו מערבין לדבר הרשות אסור לקנות בית באיסורי הנאה והרי התם עכ"פ העירוב מצוה ואעפ"כ כיון שע"י נהנה בדבר הרשות אסור וא"כ הכי נמי ליתסר שהרי ע"י הלחי מותר הוא להכניס ולהוציא למבוי ומ"ש התם דאסרינן שע"י איסורי הנאה יכול לילך חוץ לתחום וכאן מתירין שע"י איסורי הנאה יכול להכניס ולהוציא וכתב שהדבר צריך תלמוד. לע"ד אין הנושאים שוים דהתם העירוב הוא האמצעי דמתחלה צריך הבית שהוא מקום מנטר שיקנה בו העירוב ויהי שביתתו שם וכיון שע"י העירוב קנה הבית שהוא שביתתו באיסורי הנאה והתכלית הוא לדבר הרשות אסור אבל למ"ד אין מערבין אלא לדבר מצוה כיון שהתכלית הוא לדבר מצוה א"כ הקנייה לאו הנאה מקרי אמנם כאן שאין כאן קנין ואין כאן אמצעי א"כ לאו הנאה הוא כלל במה שע"י איסורי הנאה מותר לטלטל להכניס ולהוציא כללו של דבר התם הטעם שקונה בית באיסורי הנאה ואח"כ הבית מתירו וכאן אין עושה רק לטלטל: