אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף עב:

דף עב.

רש"י ד"ה אבל אם (היה) [צ"ל היו כו'] והאי תנא (כו') [אין כאן מקומו] מדקא מפליג. והקשה בת"ח דאיך כתב רש"י דאם לב"ש רשויות חלוקות הן כי עירוב בא אצלם מאי הוה דהא כתבו התוספות לב"ה דבמחיצות מגיעות עד התקרה אם עירוב בא אצלן א"צ עירוב והא במחיצות מגיעות עד התקרה גם לב"ה רשויות חלוקות הן וא"כ עירוב כי בא אצלם מאי הוה. ונ"ל דלא קשיא דהתוספות כתבו כן דנ"מ לב"ה מפני שסוברים כפירוש רבותיו של הריטב"א דהך בריית' ס"ל דבמסיפס פליגי והתם וודאי אינן רשויות חלוקות ואפ"ה נחלקו במוליכין עירובן למקום אחר ואפשר סברי התוספות כן אף במחיצות שאין מגיעות לתקרה לב"ש ובמחיצות המגיעות לתקרה לב"ה דלא הוי רשויות מחולקות ואעפ"כ כשמוליכין ערובן למקום אחר צריכין לערב. אמנם רש"י לא ס"ל כפירוש התוספות אלא כהרמב"ם דלב"ה במחיצות המגיעות לתקרה בכל ענין צריך לערב כמ"ש הב"י ולקושיא שהקשו התוספות וכי טעמא דב"ש אתי לאשמעינן י"ל דרש"י והרמב"ם סברי כמ"ש התוספות בסוכה דף ט' ד"ה אם עשה דלא שייך לאקשוי טעמא דב"ש אלא כשנחלקו תנאים אליבא דב"ש אבל היכא דאמר ומודים או בד"א לא קשיא דהא צריך לאשמעינן במה נחלקו וכמו שהעיר על זה בספר באר יעקב בקונטרס הכללים כלל ל"ח והתוספות דהכא לא ס"ל כסברת התוספות דסוכה והקשה מהרש"א דמנא ליה לתלמודא לאוקי ברייתא משום דאף לב"ש לאו רשויות חלוקות הן ודילמא טעמא דב"ש משום מחיצה ודוקא הכא דמחיצה גמורה היא אבל בחמשה שגבו מודה. ועיין בריטב"א שכתב דבאמת לא אמר גמרא כן אלא להך דחמשה שגבו שוה לדין משנתינו. ועוד אפשר לומר דלא ניחא ליה לתלמודא דפליגי האיכא דאמרי ול"ק בטעמא דב"ש דלפ"ז עיקר טעמא דנאיד איכא דאמרי מלישנא קמא משום דסבר דטעמא דב"ש משום מחיצה ולפיכך בע"כ אפילו עירוב בא אצלם צריכין לערב וזה אין סברא כי עיקר מחלוקתם בדברי ב"ש ולהכי סבר דלא פליגי כלל בטעמא דב"ש אלא דפליגי בהך דינא דחמשה שגבו ערובן אליבא דב"ה. ובזה אפשר לתרץ קושיות התוספות וכי טעמא דב"ש אתי לאשמעינן דצריך להשמיע לן שלא נטעי דטעמא דב"ש משום מחיצה כדמשמע בברייתא אחריתא וא"כ מתניתן מיירי אליבא דב"ש אפי' בעירוב בא אצלן וממילא בזה נחלק ב"ה לאו חלוק מחיצות היא אבל במוליכין ערובן למקום אחר אף לב"ה צריכין עירוב שכל אחד דלא כברייתא דחמשה שגבו ערובן לזה משמיע לן ברייתא דליתא אלא לב"ש לאו משום מחיצות וא"כ מיירי במוליכין ערובין למקום אחר דוקא אבל בחמשה שגבו עירובן וכאן בעירוב בא אצלם א"צ לערב:

תוס' ד"ה מי שיש לו בית שער אף על פי שדרין בו כדתניא לקמן בפרק כיצד כו' משום דלכאור' י"ל כיון דת"ק לא מיירי כלל מדירה ואוסר בית התבן אף בלא דירה א"כ בית שער נמי בלא דירה מיירי אבל בדירה אף בית שער אוסר ור"י אינו מחלק בין בית שער לבית התבן אלא כל מקום שיש בית דירה אוסר ושאין בו בית דירה אינו אוסר להכי כתבו דליתא אלא דת"ק סבר דבית שער אף בדירה אינו אוסר ונמצא בע"כ רבי יהודה לא קאי כלל על בית שער דשם אף בית דירה אינו אוסר וזה מוכח דהרי לקמן במתני' מחלק בין בית שער לבית התבן ובוודאי דסתם מתני' לאו כת"ק הוא דהא פסקינן כר' יהודא וש"מ דאף לרבי יהודא יש חילוק ובית שער ממילא אף בדירה לא אסר דאל"כ הרי רבי יהודא לא חלק את"ק רק בבית התבן אמנם רבינו ירוחם והביאו הב"י בסי' ש"ע פסק דבית שער אם דר בו אוסר ואין חילוק בין בית השער לבית התבן והוא סובר דת"ק לא מיירי בבית דירה כלל ואפשר מודה דבית שער אם יש בו דירה אוסר ואף אם אינו מודה רבי יהודה דאמר סתמא אם יש בו בית דירה אכולהו קאי ומתני' דלקמן כת"ק אבל לרבי יהודה אין חילוק בין בית שער לבית התבן ואפ"ה פוסק כר' יהודא כמו שכתבו הפוסקים וב"י כתב עליו דלא זכר המשנה או חשב שנדחית וליתא דתרווייהו איתנינהו ופשטא דלישנא דברייתא וודאי משמע כרבינו ירוחם דת"ק בבית שער בלא דירה (דיירי) [נדצ"ל מיירי]:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה