אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף סד:

דף סד.

ל"ש אלא ששתה רביעית. חוות יאיר סימן קע"ז:

טול גלוסקין כו'. כתב המ"א בסימן תמ"ט דמשמע אם לא הי' הולכין אחר הרוב עוברי דרכים והי' תלינן בשל ישראל אפ"ה הוה שרי בהנאה. ולכאורה דברים אלו צ"ע דהא משמע כאן דאם היינו תולים בשל ישראל הוה מותר באכילה נמי וכמו שפירשי' להדיא. ושוב מצאתי בספר לשון לימודים שהשיג על המג"א בזה כמ"ש ונ"ל כי כוונת המג"א לקושיות מהרש"א שהקשה דמנ"ל להתוספות דיש שהות דאחר הפסח נעשה דילמא לא תלינן והא דקאמר שהולכין אחרי רוב עוברי דרכים דאי לא הולכין אפילו בהנאה ליתסר וסבר המג"א לתרץ קושיות המהרש"א צ"ל דהתו' ס"ל דאי לא הוי הולכין אחר רוב הולכי דרכים וא"כ הוה ספק שקול דילמא דישראל ואםור דילמא דנכרי ושרי עכ"פ מותר בהנאה וא"כ לא הוה צריך למימר הולכין אחרי רוב עוברי דרכים אלא וודאי אי לא הוה הולכין אחד רוב הולכי דרכים באכילה נמי שרי כדינא דמג"א:

וראיתי בספר דרך המלך דף וי"ו שהקשה בשם חכמי אשכנז דמנל"ן דהולכין אחר רוב עוברי דרכים אלא טעמא שכיון ברוח הקדש שהוא פת של נכרי ותירץ דכל דבר שהוא גזירה לבד אין מחויב למחות בחברו שלא יאכלנו אם אינו יודע ולכן אי ס"ד דמדינא שרי כיון דר"א לא הי' יודע לא הי' צריך למחות בר"ג אע"ג שהוא הי' יודע ברוח הקודש ע"ש ולא ידעתי מה הועיל בתרוצו. דאכתי קשה מה הוכיח הגמרא דחמצן של נכרים לאחר פסח מותר בהנאה דילמא לעולם אםור בהנאה. אמנם הכ' שאני דר"ג הי' יודע ברוח הקודש שנעשה אחר הפסח דהא כבר כתבו התוס' דמיירי שהי' שהות אחר הפסח ולפיכך אי הוי תלינן בישראל הוה שרי ה"נ אי ידעינן בוודאי ברוח הקודש שנעשה אחר הפסה שרי בהנאה. ולכאורה יש ראי' מזה למה שכתב מהרם בן חביב בספר תוספות יום הכפורים דאפילו בספק מציאות אין סומכין על דברי הנביא וכן כתב בספר בני דוד:

וראיתי בספר בדכי יוסף בא"ח סימן ל"ב שהשיג עליהם והביא חבילות של ראיות וגם מתשובת הרשב"א שכתב כן להדיא ולע"ד מהכא מוכח איפכא ואף על גב דמהר"י פורמיגיני תירץ דר"ג לא גליא רזא הוה אלא דנפל בפיו לקרות את הגוי בשמו האמתי ברוח הקדש לא ידעתי מאי הועיל בזה דאימא ה"נ נפל בפיו ברוח הקדש שהגוי יטול את הגלוסקין כיון דנפל שם הגוי בפיו גם זה נפל בפיו. וראיתי עוד שמהר"י פורמיגיני שם בדרך המלך שהקשה דאימא דלהכי נתנו לגוי דכיון דהי' מתלוה עמהם הי' רוצה בטובתו דהוה כמוכר לו כמ"ש התוספות ותירץ דא"כ הי' לו להתיר לר"א לאכלם קודם שבא הגוי ודייק זה מדברי רש"י שכתב מדלא שרי לר' (אליעאי) [אילעאי; וכן בהמשך] למכלינהו דאחזקינהו בחזקת פיתן של גוים אלמא דלא ממה שצוה אח"כ לגוי לטלן קא דייק אלא על שלא התיר לו מעיקרא לאכלן וזה פשוט ולע"ד אין זה פשיטות ואין כוונת רש"י לזה כלל דהא בוודאי לא הי' יכול ר"ג לאמר לר' אליעאי טול ואוכלם דילמא לא הי' רעב באותו פעם ולכן לא אמר לו רק לטלם וממילא אי לא דבא הגוי והי' מצוה ר"ג ליתנם לגוי בוודאי הי' נשמע ממילא שמותר לר' אליעאי לאוכלן אבל כיון שצוה ליתנם לגוי מוכח שאםור לישראל לאכלם אבל ממה שאמר לו בתחלה לטלם ולא אמר לאכלם אין הוכחה כלל ולקושיתו נ"ל כי בוודאי אלו הי' מותר לר' אליעאי עצמו ולא צוה לתת לגוי אלא כדי לאחזוקי טובא לא הי' נותן ר"ג מקום לטעות בדבריו שיסברו דמשום איסור צוה לתת לגוי וא"כ או הי' לו להניחם לר' אליעאי לאכלם או הי' לו לפרש שמה שמצוה לתת לגוי לא משום דאםורים לישראל אלא כדי שיחזיק הגוי טובא ומדלא פירש ש"מ שבאמת אםורים ישראל לאכלם ועיין על הסוגיא ותוספות. רצוף אהבה. תבואות שור קי"ג:

שאין מעבירין על האוכלין. ב"מ כ"ג ד"ה אין מעבירין:

מתירין בין מיושב בין מעומד. חזון עובדיא פ"ג ע"ב:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה