יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף סג.
ר"ח חזי' כו' דקא (קטיר) [צ"ל אסר ליה] חמרא בצינתא בשבת. שנות חיים קט"ו קפ"ב:
בפניו אסור. תולדות יצחק:
לא מתו בניו של אהרן. פנים מאירות חלק ראשון בהקדמה. עץ חיים אחרי מות ל' ע"א:
כל המורה הלכה בפני רבו. שנות חיים קי"ו קפ"ב:
בפניו הוה בפשטות הגמרא וודאי יש לדקדק דמאי צריך להביא סיפא דברייתא תלמיד אחד היה לו לר"א הא מבני אהרן לחוד נמי קשיא דוודאי שלא בפני משה הוה דאלו בפני משה מי היה (מניחין) [נדצ"ל מניחן] לטעות הזה להביא אש מן ההדיוט על מזבח הפנימי ולזו אפשר הביא מאי דרוש דלא נימא דלעולם בפני משה הוה וכדין הורה לכן הביא מהדרוש דשלא כדין היה וא"כ בע"כ שלא בפני משה הוה ואפ"ה חייבים מיתה. אמנם לפירש התוספות ניחא דהתם בבני אהרן וודאי תוך ג' פרסאות היה דהרי כל מחנה ישראל אינו רק ג' פרסאות וזה נקרא בפניו אליבא דכ"ע. והביא מאותו (תלמוד) [תלמיד] דהיה חוץ לג' פרסאות כפי סברת המקשה ואפ"ה חייב מיתה ותירץ לו דה"נ בפניו היינו תוך ג' פרסאות. איברא דיש לדקדק דהיכי הוה סבר המקשן חוץ לג' פרסאות הוה והא קאמר בברייתא שהורה הלכה בפניו. ודוחק לומר דרבי יוחנן חולק על הברייתא וסובר דשלא בפניו הוה וכפי מ"ש הריטב"א לדעת התוספות י"ל דכמו דלפי האמת כל ג' פרסאות נקרא בפניו המקשה הוה סבר דכל שהוא באותו הפרכיא אפילו חוץ לג' פרסאות נקרא בפניו אלא דלפ"ז מאי מקשה לרבא דהא דברי רבא נמי יש לפרש שלא בפניו אסור ואינו חייב מיתה חוץ לאותו פרכיא דוקא. וצ"ל דהמקשה הוה ס"ל דחוץ הפרכיא אינו ה"א לאסור אפילו בלא חיוב מיתה:
כתיב בלבי צפנתי אמרתיך. שנות חיים דף צ"ב ודף קי"ו:
כל הנותן מתנותיו לכהן אחד. מקום שמואל שער התירוצים:
דלא אשכחן דאיצטרך ליה לאליעזר. עיין סנהדרין ט"ז ד"ה מה תחלה:
תוספות ד"ה מאי דרש כו' כדאשכחן בקטרת של נשיאים. עיין טירת כסף בפרשת שמיני דהקשה דהרי מוכח שם במנחות דדוקא קטרת של נשיאים הוראת שעה היתה ולא קטרת אחר. ולע"ד אפשר לומר שבאמת הך קטרת שהקטירו על מזבח החיצון היתה קטרת של נשיאים והקשה מהרש"א מה צריך התוספות למימר והא לא היה יורד אש על מזבח הפנימי תיפוק ליה דהאי קרא במזבח החיצון כתיב ולע"ד דוודאי אי הי' יורד אש על מזבח הפנימי י"ל דאינהו טעו בזה כשם דדרשינן הך דרשא במזבח החיצון ה"נ דרשינן במזבח הפנימי אבל כיון דלא היה יורד אש על מזבח הפנימי לא שייך הך דרשא כלל:
מיהו בת"כ משמע כו'. בת"כ שלנו רבי אליעזר אומר שמלאך נגפן בפנים ודחפן לחוץ מדכתיב לפני ה'. ולפ"ז וודאי קשה דר"א דהכא דמשמע שבחוץ הקטירו לדברי ר"א דשם. אמנם בת"כ שם דאיתא גם הברייתא שלנו דלא מתו אלא על שהורו הלכה לא איתא כלל הך מה דרוש ונתנו בני אהרן ונמצא כנראה דהת"כ לא ס"ל כלל דטעו בהך דרשא כי על מזבח הפנימי הקטירו ולכן שפיר קאמר ר"א דנגפו מבפנים. אמנם לפי הברייתא שלנו דסבר דעל מזבח החיצון הקטירו לא סבר אליבא דר"א הך ברייתא דנגפו מבפנים. ודע דשם בת"כ ר"ע אומר מן הכרים נטלו ועלה קאמר ר"א אומר לא מתו אלא על שהורו הלכה דמשמע מזה דר"ע לא סבר שמתו על שהורו הלכה ולפמ"ש ניחא דכבר כתב הרא"ם בפרשת שמיני דר"ע חולק על הך ברייתא דעשר עטרות וס"ל דב"ח מתו בני אהרן יע"ש. ואפשר לומר (כמו שכתב הראב"ע) דהנשיאים התחילו להקריב בר"ח ניסן וא"כ הרי כבר ראו ממשה היכן הקטירו קטרת של נשיאים או גם לשיטת הת"כ קטרת שבפנים ושלא ליקח אש זרה והם לא עשו כן הרי הם כממרים במשה ולכן מתו אבל מורה הלכה לבד אין העונש גדול כל כך אמנם ר"א סבר כברייתא דעשר עטרות והי' בר"ח ניסן ולא היה להם מתי ללמוד ונמצא אע"ג שטעו לא הוה רק כמורה הלכה ושפיר יליף מזה דמורה הלכה חייב. אמנם עיין בת"כ פרשת אחרי מות משמע דר"ע לא ס"ל כמ"ש ועיין על התוספות טירת כסף פרשת שמיני. עבודת ישראל קס"ד שנות חיים קט"ו. תולדת יצחק. עץ חיים פ' אחרי:
תוספות ד"ה כל הנותן מתנותיו לכהן אחד כו'. ופשטיה דקרא כו' לאו כהן ממש. משום דתירוץ התוספות הוא דוחק דאמו ממנשה לכך כתבו דפשטיה דקרא וודאי לאו כהן ממש הי' אלא שר ובאמת ממשפחת מנשה אלא דהגמרא דייק מדקרי ליה כהן ולא קאמר שר וסמיך ליה ויהי רעב מוכח דנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב אלא שלשון הגמרא וודאי לא משמע כך חדא דאיך מדייק לדוד הוא דהוה כהן הא באמת לפי פשוטו לא הי' כהן רק לדוד. ותו דהרי קאמר שהיה משגר לו מתנותיו ולזה י"ל ע"פ מה שאמרו פרק שני דייני גזירות וכי אלישע אוכל בכורים אלא כל הנותן לת"ח כאלו מקריב ביכורים וא"כ הנותן מתנות לת"ח כאלו נותן מתנות לכהן וראוים לחלקם בין הת"ח ולא ליתן הכל לאחד ודוד לא עשה כן. ועיין על התוספות בשער אפרים סימן מ"ט. שנות חיים קי"ו:
תוס' ד"ה מביא רעב. שנות חיים קי"ו: