יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף נז.
נותנין קרפף לעיר. מנחת בכורים ל' ע"א:
וכן שלש כפרים המשולשים. (בכורת) [בכורות] ל"ט ד"ה (שיהא) [שיהו]:
אם יש בין שתים החיצונות קמ"א אמה ושליש. עיין לעיל כ"ג ד"ה דבר מועט:
דאמר קרא מקיר העיר וחוצה. הריטב"א הקשה ורבנן מאי דרשו בחוצה ויש אומרים דרבנן לא דרשי ליה אמנם בירושלמי אמר לרבנן דלכתוב חוצה ולא לכתוב קיר העיר אלא ש"מ דהכי קאמר פעמים מקיר מודדין והיינו כשהוא עיר אחת ולפעמים חוצה והיינו בשתי עיירות (ובריטב"א שלפנינו חסר אמנם כך כוונתו) ודברי קרבן העדה בתוספותיו לא הבנתי והקשה בספר משאת משה חלק אבן העזר סימן י"א דאיך אמר בנדרים דתחום של עיר לא הוי כעיר מדנקט חוץ שנאמר מדותם מחוץ לעיר והרי עיבורה שהוא כהעיר נקרא גם כן חוץ יע"ש ולדעת הסוברים דרבנן לא דרשי חוץ כמ"ש הריטב"א ניחא דסוגיא דהתם ועיבור לעיר היינו כשיש שם בית כמ"ש הריטב"א דבלא"ה לרבנן כיון דאין נותנין קרפף לתחומין גם לענין נדרים אין לה קרפף אמנם זה דוחק בפרט לדעת הפוסקים כר"מ ומה גם לשיטת הירושלמי דגם רבנן דרשי חוצה ואפשר לומר לפי מה שכתב הרב המגיד דאף על גב דהרי"ף והרמב"ם פסקו כרבנן לענין נדרים מודה אע"ג שאין בית העיבור כעיר כיון שיש בית נקרא עיר אף כשאין בית נקרא בלשון בני אדם עיר מעתה בעיבור אע"פ שכאן נקרא חוץ מ"מ גבי יריחו נקרא עיר וכיון שפעם נקרא עיר ופעם נקרא חוץ הולכים אחר לשון בני אדם אבל בתחום לא מצינו שנקרא עיר רק חוץ לכן אף בלשון בני אדם לא נקרא עיר אמנם התירץ הנכון כמו שתירץ הרב משאת משה דהאי חוצה דהכא אקיר קאי ולא על העיר ופירושו שימדד מחוץ לקיר ובוודאי הוא מחוץ לעיר אבל גבי תחומין כתיב ומדותם מחוץ לעיר נקרא חוץ נגד העיר והב"י בסימן שצ"ח כתב הטעם דמחלקין הרי"ף והרמב"ם דפסקו כרבנן בין נדרים לעירובין וגם למה הביא הרי"ף כאן הך סוגיא דנדרים דעיבור של עיר כעיר וכתב כמו שכתב הריטב"א דגבי נדרים נמי דוקא בין שתי עיירות ולהכי הביא הרי"ף הך דנדרים כאן ללמוד ממנו דכמו כאן בב' עיירות אף בנדרים נמי כן אמנם בתירץ הראשון תירץ הרב ב"י דוודאי בכל מקום מודה רבנן דעיבור כעיר אף בעיר אחת ורק בעירוב לא רצו חכמים לתת עיבור והרי"ף הביא הך דנדרים כדי לתת סמך שהעיבור כעיר והקשה מהר"א זאבי בספר אורים גדולים דף ל"ה והובא גם במשאת משה (ח"אה) [חלק אורח החיים] סימן י"ב חדא מה צריך אסמכתא לעיבור מההיא דנדרים הא כבר דרשו כאן מחוצה ותו כיון דלכל מילי העיבור כעיר למה יחמירו בעירובין והלא בעירובין אנו הולכין לקולא ונ"ל להלין בעד מר"ן ז"ל דהא וודאי יש לדקדק מה ענין עירובין לשאר דברים ובפרט לילף ממגרש דהתם אפשר הטעם כדי ליתן רווח ללוים אמנם בשבת לענין תחומין בשביתה תליא מילתא ומאי שביתה שייך חוץ לעיר ואם בתים שחוץ לעיר נחשבים כעיר וכן כל העיר כד' אמות היינו משום שהכל הוא צרכי העיר ולכל העולם צורך בו אבל חוץ לעיר על פני השדה מה התייחסות לעיר ולכן נראה לומר דר"מ לשיטתו דס"ל תחומין דאורייתא כדאיתא לעיל בסוגיא דנתגלגל חוץ לתחום וכיון דעיקר שיעור אלפים מערי הלוים ילפינן לה בגז"ש מקום מקום כדאיתא בס"פ מי שהוציאהו לכן גם לענין הזה ילפינן דנותניו לו מגרש אמנם לרבנן וודאי מודים הם בדרשות חוצה גבי מגרשי הלוים ומינה ילפינן לענין כל דבר שהוא מדאורייתא דהוה כעיר אבל לענין שבת לתחומין לא ילפינן כיון דהנך אלפים רק אסמכתא אינו ענין ללוים ומ"מ בשתי עיירות הסמוכים כיון דדחיקא להו מודים רבנן שנותנין קרפף כיון דבלא"ה לכל מילי עיבור כעיר אבל בעיר אחת דלא דחיקא להו לענין שבת לא הוי כעיר כמו שמחלק הגמרא בסמוך ולהכי מייתי הרי"ף הך דנדרים לאשמעינן דעיבור כעיר וא"כ בין שתי עיירות שפיר נותנין כי מחוצה אין ללמוד כמ"ש ואע"ג דלפ"ז לא היה צריכה הגמרא ללמוד מיריחו אלא היה לו להביא קרא מקיר העיר חוצה זה בלא"ה קשה לכל הדיעות אם נאמר דרבנן דרשי חוצה ובע"כ צ"ל דאע"ג דדרשא גמורה היא מ"מ אינו לימוד גמור שיהי' כהעיר עצמה להכי הוצרך להביא מיריחו. ועיין עוד שם מה שתירץ מהר"א זאבי להרמב"ם והרי"ף ומה שכתב במשאת משה בסי' י"ג:
תוס' ד"ה רב הונא כו' ולפ"ז לרב חייא בר רב דאמר קרפף אחד כו'. כלומר דאי לא הוה אמרינן דגם לשני בתים נותנין קרפף הוה אתי שפיר לחייא בר רב דנקטו רבנן שתי עיירות דדוקא לשתי עיירות נותנין קרפף אחד אבל לרב הונה וודאי ניחא דנקטו רבנן שתי עיירות דכיון דסבר דנותנין שתי קרפיפות ולבית ועיר אין נותנין שתי קרפיפות אמנם לפירש ר"ת שהביא הרא"ש ותוספות בסוכה דגם לעיר ולבית נותנין ב' קרפיפות גם לרב הונא צריך לומר דרבנן לאו דוקא נקטו עיירות כמו לחייא בר רב: