אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף נה:

דף נה.

ואלו שמתעברין ואלו שאין מתעברין דרך התנא לפרש דבר והיפוכו אע"ג דשמעינן לה מדיוק דרישא הליכות עולם דף ל' ע"ב.

יושבי צריפין וכו' ותנא כשהן נפנין וכו' בשער המלך ח"א דף כ"ד הוכיח מכאן דתחומין די"ב מיל דאורייתא דאם לא כן מאי מקשה איך הי' נפנין כיון דאיסור דרבנן הוא וא"ל דהקושיא הוא לר"ע דא"כ מאי הי' צריך לומר ותנא כשהן נפנין וכו' אפילו הי' יכולין לפנות לצדיהן מכל מקום קשה אותן שבאמצע מחנה ישאל הלא הי' יותר מאלפים מצידיהן ע"ש וקושיא זו לא קשיא אם נאמר דמחנה ישראל הי' רק ג' אורך ולא כל כך רוחב וא"כ כל שהי' רוחב פחות מד' אלפים הי' יכולין להלך אפי' אותן שבאמצע לצדדין. ועיין באר יעקב שכתב כן משם מהרש"א דלא הי' רחבו כארכו ונ"ל דזה למ"ד כקורה הי' מהלכין א"כ וודאי לא הי' רחבה של המחנה כאורך אמנם למ"ד כתיבה א"כ הי' המחנה מרובע ופשיט' דרחבו כארכו ועכ"פ צריך להביא הך ברייתא למ"ד כקורה: ודבר משה ח"א דף כ"ז ע"ד כתב דמכאן אין ראי' דהא ר"ח אמר כן ורב חסדא אמר לעיל תחומין דאורייתא מדיליף גז"ש ולפי זה יש לומר אע"ג דרבא סבר תחומין דרבנן כמו שהוכיח בשער המלך מכל מקום רבא לתרוצי לרב חסדא קבעי אמנם זה וודאי אין ראי' דר"ח סבר תחומין דאורייתא ולמ"ד דרבנן הך גז"ש אסמכתא היא לאלפים וכמ"ש הוא עצמו שזהו דעת הרא"ש. וראיתי בספר זכרון יוסף דף ח' ודף צ"ה ובאר יעקב דף י"ג שג"כ הביא ראי' זו והוסיפו להקשות דהא קי"ל לעיל בריש פ' מי שהוציאו דהנצרך לנקביו מותר לצאת חוץ לד' אמותיו ואם כן הכא אי אמרינן תחומין דרבנן הי' יכולין לצאת מפני כבוד הבריות ותמה אני על שני גדולים הללו איך הקשו כן דהא התם אין לו כבר אלא ד' אמות ואם כן מה הפסיד בזה אם ילך לד' אמות אחרת אבל הכא אם ילכו חוץ לתחום אפילו אם נימא דהוי כיצא שלא לדעת מ"מ אין להם אלא ד' אמות והי' צריכין לשאר כל השבת שם אמנם תמהני שכולם לא ראו דברי הריטב"א שכתב להדיא דלמ"ד תחומין דאורייתא פריך ולשיטת הירושלמי הקושיא לכ"ע יע"ש ושוב מצאתי בליקוטי הרמב"ן שגם הוא כתב כהריטב"א ולכך הביא הך ברייתא דאין נפנין כדי להקשות אליבא דכ"ע ומה שהקשה בשער המלך דהוה ליה למימר הניחא למ"ד תחומין דאורייתא לא הבנתי קושייתו דהא עיקר הוכחת הגמר' להוכיח דיושבי צריפין כעיר נחשב וזה הוכחה ממחנה ישראל ואף שלא מוכח רק למ"ד תחומין דאורייתא מכל מקום בהא לא פליגי כמו שכתב הרב שער המלך עצמו וא"כ איך הוה יכול לומר הניחא. וראיתי בספר טל אורות חדש דף ק"ב שהקשה להרוקח שכתב דהעננים שהי' מקיפים הי' כמחיצה (ותירץ בזה איך חזרו לאחוריהן בשבת י"ב מיל) דאם כן מה הוכיח ממחנה ישראל כיון שהי' כמוקף מחיצה ומה שתירץ המגיה כשהיה רוצים לצאת לפנות מסתמא היה הולכים תיכף חוץ לענן זה אינו נראה כלל כי בוודאי אין גנאי ואין שום דבר נגד צניעות לילך חוץ המחנה ואטו תוך המחנה לא היה אדם הולך לחבירו ומשבט לשבט וכן למשכן וכן בחזרה ומי היה יודע לאיזו עסק הי' הולכים ולפי דעת הרוקח צריך לומר דהוכחת הגמרא לאחר שמת אהרון נסתלקו ענני כבוד.

וראיתי בספר יצחק ירנן דף נ"ז שהקשה דהא בשבת אמרינן דמחנה לויה רשות הרבים וכאן משמע דכל מחנה ישראל רה"י ודבריו תמוהים דאיך משמע מכאן דהוי רשות היחיד הא בכאן לא אמר אלא דהוה לענין תחומין כד' אמות ואטו ירושלים אם לא הי' דלתותיה ננעלות והיתה רה"ר לא היתה כד' אמות לענין תחומין הא וודאי ליתא דאפילו רה"ר גמורה עוברת בתוך העיר ואין מוקף מחיצות כל העיר כד' אמות לענין תחומין וכך כתב הרמב"ן בליקוטיו:

ולפ"ז וודאי אפשר לומר דכל מחנה ישראל ר"ה הוה שהרי בין אהלים היה ט"ז אמה והיה מצוין ס' רבוא. ומ"ש מהגמרא בשבת לא תפיקו מרשות היחיד דידכו היינו מאהליהם שהיה רה"י וכן כתב רש"י להדיא שם. ומה שאמר משה היכא הוה יתיב במחנה לויה וכתב רש"י שהיה הכל מצויים אצלו אפשר דכתב רש"י כן משום דשם בוודאי היה מצוים ס' רבוא (כי רש"י סבר דבעי ס' רבוא) אבל במחנה ישראל אפשר לא היה מצוים בכל מקום ס' רבוא ואפילו אם נאמר דמחנה ישראל לא הי' רשות הרבים מ"מ שפיר י"ל דמחנה לוים היה רשות הרבים שהרי לא היה דלתות למחנה ישראל ובוודאי הי' פרצות כמו שערים בתוך המחנה כדי לצאת ולבוא. ואם היה רחבים ט"ז אמה כיון שאין דלתות הוי מחנה לויה רשות הרבים כמו ירושלים בפרט אם היה הפילוש כנגד מחנה לויה. אמנם לדעת הרוקח שהעננים הי' כמחיצה קשה איך היה מחנה לויה רשות הרבים. וצ"ל דבמקום המפולש שהי' לכניסה ויציאה לא הי' עננים מקיפים או דס"ל כסברת רבינו אפרים שהביא הרשב"א דאפילו בעיר שדלתותיה ננעלות סרטיא ופלטיא שבה רשות הרבים הם. וראיתי לבעל זכרון יוסף שהקשה על הרמב"ם שכתב פ' כ"ז שפירוש הפסוק אל יצא איש ממקומו שלא ילך חוץ למחנה ישראל שהוא י"ב מיל משום איסור תחומין ואחר המחילה רבה אגב שיטפא כתב כן שלא כן כתב הרמב"ם וז"ל היוצא חוץ לתחום לוקה שנאמר אל יצא איש ממקומו כו' ולא נתנה תורה שיעור אבל חכמים העתיקו שהוא חוץ לי"ב מיל כנגד מחנה ישראל וכך אמר להם משה רבינו לא תצאו חוץ למחנה עכ"ל הבין הרב זכרון יוסף שכך אמר משה הוא ענין בפני עצמו ופרושו שמשה צוה לישראל שלא ילכו חוץ למחנה והוא דבר תימה אלא כוונת הרמב"ם הוא שחכמים אמרו השיעור של תחום תורה הוא "ב מיל כנגד מחנה ישראל וכך אמר משה לישראל שלא ילכו חוץ למחנה ישראל כשיעור הזה י"ב מיל והוא פירש ממקומו שהוא כשיעור המקום שחנו בו וכן כתב הריטב"א להדיא בספ"ק דערובין שפירוש כך אבל תוך המחנה הי' יכולין להלוך כל המחנה ורק חוץ למחנה לא הי' יכולים להלוך י"ב מיל ע"ש והרמב"ן בליקוטין סבר כיון דכל מחנה ישראל מותר דוחק לפרש הפסוק כן ע"ש. ועיין בירושלמי דשם איתא כסוגיא דידן ולא הביא הברייתא כשהוא נפנין ומשמע וודאי דלאו אתחומין די"ב מיל פריך וגם פריך איך הי' יוצאין לבית מדרשו של משה וגם לשם לא הי' י"ב מיל ובקרבן העדה פירש דקאי כשהי' משה נטה את האהל חוץ למחנה ואינו נראה דאם כן הי' לו להירושלמי לפרש ומלשון יצא שכתב הירושלמי אינו ראי' שהי' חוץ למחנה אלא חוץ למחנה ישראל לכנס למחנה לויה. ועיין על הירושלמי מגילת ספר לאוין י"א ע"ב:

מפני שמרגישין זה לזה. עיין שער יוסף בתשובה סימן א' דף ב' ע"ד:

כל עיר שאין בה ירק. רצוף אהבה:

רש"י ד"ה ויחנו על הירדן. עיין יצחק ירנן דף נ"ז ולפמ"ש לעיל אין לומר דרש"י בא לשלול מחנה לויה אמנם דרך רש"י כן בכמה מקומות לפרש אצל מה נכתוב הפסוק:

תוס' ד"ה ואם לאו. מרכבת המשנה פ' כ"ח דשבת ה"ה:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה