יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף נא:
אבל במקום פלוני ד"ה עני אין עשיר לא. עיין מהרש"א שכתב דלהכי לא מפרש רשי' הטעם כיון דלא הוי רק אמירה דאפשר דהכי מיירי בלא אמירה ולא הבנתי דבריו דא"כ מאי רבותא עשיר לא אטו מי איכא למ"ד עשיר בלא אמירה דהוי עירוב כמ"ש הוא עצמו: אמנם נראה דכאן לא הוצרך רשי' לפרש דפשיטא דטעמא דרב נחמן מפני שאין כאן לא עירוב פת ולא עירב רגל ומה"ת מהני לעשיר אבל בדרב חסדא כיון דלרי יהודה מהני סד"א דהוה כמו עירוב רגל הוצרך רשי' לפרש דלא הוי אלא אמירה בעלמא:
תוס' ד"ה ויצא עשיר וכו' לא יהי' לו בתוך ביתו אלא ד' אמות. לכאורה קשה איך אפשר להגיע לביתו אפילו הוא הבית הראשון דהא נותנין עיבור לעיר ואם כן סוף תחום העיר הוא ב' אלפים וע' אמה מן העיר וא"כ כשמודד משם לעיר כלה מידתו בעבור רחוק ע' אמות מן הבית הראשון וכן נראה מדברי הריטב"א ולפי זה אף (כדעת) [לדעת] הגהות אשרי שהביא מהרש"א דלר"ג לפי מה שפירש הירושלמי לא ס"ל הדין דכלתה מידתו בחצי העיר אינו מוד להלן קושיא לא מתרצא. ודע דהרמב"ם סובר דהמערב בסוף התחום אינו יוכל לילך בעיר ממקום עירובו אלא עד מקום שיכלה מידתו וזה מדאמרינן הי' מודד ובא וכלתה מידתו בחצי העיר והטור חולק על הרמב"ם ומוק ליה דוקא בעיר אחרת אבל לא בעירו הואיל ולן בה וזה כוונת העולת שבת בסימן ת"ח שכתב שצריך למדוד התחום מביתו דזה לדעת הרמב"ם דאם ימדוד מסוף (העיבר) [העיבור] אינו יכול לכנוס לביתו דהרי כלתה מידתו בהעיבור לדעת הש"ע שפסק כהרמב"ם ומה שהביא המ"א ראי' מדכתב הרמב"ם רחוק מן העיר האי מיירי שאין רוצה לחזור לביתו אבל ברוצה לחזור לביתו לא ודעת רשי' כדעת הטור לעיל בדף ל"ח בד"ה מערב אדם שני ערובין ויש לדקדק על הא דאמרו שם רבנן כיצד הוא עושה מוליכו בראשון ומחשיך עליו ונוטלו ובא לו דמשמע לכאורה דמערב לסוף אלפים ואיך הותר לו לחזור לביתו וקושיא זו קשה גם להטור דהא לא התיר הטור אלא מטעם דלן בה משמע דוקא דלן אבל קודם לינה לא (ועיין מה שמסופק בספר שמש צדקה סימן י"ח וכמ"ש בסמוך) מיהו לקושיא זו אפשר לומר דכיון דלר"א דמערב שני ערובין מיירי בע"כ דאינו מערב לסוף אלפים כדאמר הגמרא לעיל ל"ח ה"נ לרבנן בע"כ בהכי מיירי או אפשר לומר דמערב ע"י שליח והשליח (חזר) [לוח הטעות: דר] בין האלפים של עירובו לביתו של מי שמניח עליו העירוב ובזה מתקו דברי רשי' לעיל במשנה שכתב מוליכו בראשון ע"י שליח דלכאורה הם דברים תמוהים למה כתב רשי' ע"י שליח.
אמנם לפי מה שכתבתי אתי שפיר דרש"י מוקי ליה לסוף אלפים ולפיכך בע"כ צריך לומר ע"י שליח דהא אין יכול לחזור לביתו כיון דעדיין לא לן אבל הא קשה לי הא דקאמר לעיל עירב ברגליו בראשון מערב ברגליו בשני והא וודאי משמע בסוף התחום הוא דאל"כ לא הוה ליה לסתום. וא"כ וודאי קשה איך יחזור בין להרמב"ם בין להטור כיון דלא לן. ובספר שמש צדקה סימן י"ט הכריע דמה שכתב הטור הואיל לאו דוקא אלא כוונתו הואיל ודירתו ושביתתו שמה ולפיכך כתב אע"פ שחזר מהנחת העירוב אחר שקידש עליו היום לעירו ואפילו יצא משם אח"כ וחזר ונכנס מהלך את כולה לדעת הטור ע"ש. ואם כנים אנחנו בזה א"כ ה"ה (במעביר) [לוח הטעות: במערב] ברגליו לדעת הטור שבע"כ הוא חוזר אחר שקידש עליו היום נמי יש לו כל העיר אע"פ שלא לן כיון שדירתו ושביתתו שמה ואתי שפיר ברייתא דלעיל עירב ברגליו בראשון מערב ברגליו בשני ולכאורה נראה דבוודאי הטור הכי ס"ל אף במערב ברגליו שהרי הקשה על הרמב"ם הדר בעיר גדולה איך יכנס לביתו ותיקשי ליה הטור לנפשיה במערב ברגליו דג"כ קשה ולסברת בעל שמש צדקה ניחא. ולפ"ז שפיר יש לפרש כאן בסוף התחום ולא קשה קושית התוספות אליבא דהטור דמותר להלך את כל העיר ולא אמרינן דיש לו רק ד' אמות ולפ"ז התו' ס"ל כהרמב"ם ולא כהטור ואי ס"ל כהטור צ"ל דלס"ל סברת הרב שמש צדקה אלא דוקא לינה בעי לענין שיהי' מהלך כל העיר וגם מדברי רשי' דלעיל נראה דלא כשמש צדקה שהרי רשי' וודאי ס"ל כהטור וא"כ למה כתב ע"י שליח. ומיהו רשי' אפשר לאו בדוקא נקט משום הך טעמא דהא לדברי ר"א וודאי מיירי שלא הניח לסוף אלפים עירובו וא"כ גם לדברי רבנן נאמר כן. ושוב מצאתי בתוס' דף ס' ד"ה אין אלו שהביאו דברי רשי' דלעיל וסברו ג"כ דבלן כל העיר כד' אמות. ולפי ראייתם מלקמן בהדיא משמע אף אם החשיך על התחום עם עירובו חוזר לביתו אף שעדיין לא לן בה ונראה שזה שכתבו לקמן בשם מהר"י הוא וכפי מה שכתבו קודם לזה לא ס"ל הכי ועיין מה שאכתוב לקמן: