אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף מט.

דף מח:

חצר שבין שני מבואות רגילה באחת. ע"ל ע"ב ד"ה נהגו:

כי (מלאו) [במקום כי מלאו צ"ל: אלא דמליין] למנא ואייתר. כתב הת"ח בשם הרמב"ם דוקא אם נשתייר דבר מועט משמע אבל נשתייר הרבה לא משום דנראה כאלו מעיקרא עשאו לחלק בשני כלים אמנם בש"ע לא העתיק הך מעט שכתב הרמב"ם ולקמן דף ע"א גבי בעל הבית שהי' שותף לשכניו לזה ביין ולזה ביין דא"צ לערב דמוקי הגמרא בכלי אחד כתבו רש"י ותוספות דאע"ג דאי מלא למנא ואייתר שפיר דמי ה"מ כשגבו מתחלה לשם עירוב אבל זה לא נגבה לשם עירוב ע"ש ומשמע מזה דאלו גבה לשם עירוב אע"פ שהוא בשני כלים והם מלאים שפיר דמי ואפשר דהרמב"ם דנקט מעט אורחא דמלתא נקט:

בית שמניחין בו העירוב א"צ ליתן הפת. עיין מה שאכתוב בסמוך:

עירוב משום קנין. מדברי רש"י נראה דבעל הבית שבו מניחים העירוב מקנה להם ע"י הפת את רשותו לאותן שמניחין בו העירוב ונמצא כל בני החצר בעלים בבית זה ולפי זה קשה מאי מתרץ הגמ' אליבא דשמואל דבית שמניחין בו העירוב א"צ פת דכולהו (הכי) [הכא] דייר' והרי שמואל לית ליה דעירוב משום דירה וכן הקשה הב"ח וט"ז בסימן שס"ו והם תירצו דשמואל סבר משום קנין ומשום דירה נמי ונ"מ אם לא אמר בפירוש משום קנין הוה משום דירה ואינו נראה לכאורה והתוספות בוודאי לא ס"ל הכי דלשמואל משום דירה נמי דא"כ מאי הקשו לשמואל בד"ה עירוב מהך דב"ב (שהי) [שהיה] שותף ומהך דבני חבורא שהי' מסובים וכתבו דלמ"ד משום דירא ניחא הא לפ"ז לשמואל נמי ניחא והתוספות בסוכה דף ג' גבי בית שאין בו ד' דאין מניחין בו העירוב כתבו דאפילו לשמואל ניחא דמשום בית כזה דלא חזו לדירה לא מקנו רשותייהו והביאו ראי' דהא שמואל גופיה קאמר דבית שמניחין בו העירוב א"צ ליתן פת משום דכולהי דיירי אע"ג דעירוב משום קנין משום דמניחין העירוב בביתיה מקנה ליה רשותא אהדדי. ונראה מזה שהתוספות אינם מפרשים כפירש רש"י שהוא מקנה להם רשותו אלא הם מקנה לו לבעל בית העירוב את רשותם (או שהוא מקנה להם והם לו) ולפי זה לשיטת התוספות שם א"צ לומר כב"ח וט"ז ולכן שפיר מקשו בכאן אמנם לשיטת רש"י שפיר יש לומר כתירץ הב"ח ובאמת ל"ק קושיות התוספות דהכא ולשיטת רש"י צ"ל הטעם דבית שאין בו ד' אין מניחין בו העירוב דכיון שהוא קטן כל כך ואין ראוי' לכלום אין רצונם לקנות או שאין ראוי לקנות ולהוי רשותא דכולהי כיון שהוא קטן כל כך. ושוב ראיתי בקרבן נתנאל שהשיג על הב"ח והתוספות לא ס"ל הכי דא"כ לא מקשי מידי ושהתוספו' בסוכה תירצו ולפמ"ש צריכין אנו לתירץ לשיטת רש"י. איברא יש להקשות לשיטת רש"י כיון דהוה מקנה להם רשותם א"כ פשיטא דהוא אין צריך ליתן פת דמה צריך הוא להקנות לעצמו וא"כ מאי מקשה הגמרא מזה על החולק עירובו לשיטת התוספות בסוכה ניחא ואפשר דהמקשן הוה סבר כיון דאמר שמואל החולק עירובו אינו עירוב משום דעירוב שמו שיהי' מעורב וא"כ אם הוא אינו נותן פת לא הוי תערובות ולפיכך צריך גם הוא שיתן פת כדי שיתקיים שם עירוב והתרצן השיבו דאע"פ שהוא אינו נותן פת שפיר הוה עירוב כיון דכולהי דיירי שם הוה תערובות גמור. ועוד יש לומר כי בוודאי בין למ"ד משום קנין בין למ"ד משום דירה עיקר טעם העירוב דרואין אנו כאלו כולם דרים שמה אלא דנחלקו מאיזה טעם אנו אומרים זה למ"ד משום דירה הוא כיון דמניחן שם הפת ועיקר דעתו של אדם על הפת ולשמואל משום הנחת הפת לבד לא מקרי מקום דירה רק שיקנה להם רשותם וא"כ שפיר תירץ הגמרא לשמואל דהא אינהו אינם צריכים לעירוב אלא כדי שיקנו ויהיה מקום דירתם והרי הוא בלא"ה דר שם ולפ"ז רש"י אפשר נמי ס"ל כתוספות דסוכה דבעינן שהוא יקנה להם והם לו אלא דרש"י חדא נקט והמקשן הוה סבר דצריך ליתן פת דאל"כ ניהי דאחרים קנו רשות הוא במה יקנה רשות אחרים ותירץ לו כיון דע"י עירוב דיירי התם ע"י זה קנה רשותם וכמ"ש התוס' בסוכה:

איכא בינייהו קטן. עיין ב"מ י"ב ד"ה רב יוחנן:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה