יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף מד.
או אין הלכה כר"ג כו' פשיטא דהא אמר רב לפי מה שכתבו התוס' והרא"ש בשם ירושלמי דהא דאמר רב נחמן אמר שבת בבקעה אין לו אלא אלפים כרבי יהושע דאלו לר"ג מהלך את כלה כדיר וסהר קשה טובא דמאי קאמר פשיטא דהא וודאי רב נחמן מדאמ' מימרא זו כרביה שמואל ס"ל דהלכה כר' יהושע וגם איך אמר דיקא נמי מדאמר רב נחמן יכנס הא רב נחמן בוודאי ס"ל כר' יהושע כמ"ש וראיתי בבעל המאור שכתב שיש מקשים על הך דהתירו לו מחיצה של בני אדם מהא דשמואל לעיל אלמא היכא דלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום אינו מותר להלך בכולה וכתב עוד וז"ל ומשמע מהא לכאורה דשמואל לטעמיה דהלכה כר"ג בספינה אבל לא בדיר וסהר וליתא להאי שינויא דשנינן ממאי דילמא לא היא דילמא עד כאן לא גזר ר"ג הילוך דיר וסהר כו' אטו הילוך דבקעה. דליתנינהו כלל מבעוד יום אלא בשבת הוא דהוקפו משום דשני מקומות הן עכ"ל ומשמע דכוונתו לומר דכדי לתרץ קושיא זו דהכא מתירין במחיצה של בני אדם להלוך כולה ואלו לעיל גבי דינא דשמואל לא הותר להלוך כולה לפיכך נאמר דבאמת דינא דשמואל ליתא לר"ג אלא הקיפוה נכרים מהלך את כולה ורק שמואל לשיטתי' אמר דאין הלכה כר"ג בדיר וסהר ומה שאמר הגמ' דלא גזור ר"ג הילוך דדיר וסהר אטו הילוך דבקעה (ומפרש בעל המאור הילוך דבקעה היינו דינא דשמואל שהקיפוה עכו"ם בשבת בבקעה) דמוכח מזה דר"ג בבקעה אסור להלוך כולה כשמואל דאי מותר מאי גזירה שייך עד דהוצרך לומר דשני מקומות הן ובאמת ליתא להאי תירוצא דוודאי אי הוה אסור בבקעה הוי דיר וסהר נמי אסור ולא מהני שני מקומות. אמנם היינו טעמא דלא גזר דבקעה נמי מותר לר"ג ולפיכך מתירין כאן מחיצה של בני אדם כך נראה כוונתו והדברי' תמוהי' דמאי הועיל בתרוצו זו דהא ר"נ אמר לעיל כך בשם שמואל וא"כ מוכח דר"נ נמי דלא כר"ג וא"כ קשיא דר"נ אדר"נ איך התיר כאן לעשות מחיצה של בני אדם ודוחק לומר דבגירסתו של בעל המאור לא הי' לעיל רב נחמן אמר שמואל רק אמר שמואל ולפי סברא זו של בעל המאור יש ליישב מה שכתב רשי' לעיל גבי לא גזרינן טלטול אטו הלוך בי"ט דרשי' סתר למ"ש לעיל מזה דאפילו בשבת סבר ר"ג דאין לו אלא אלפים כמו שכתבתי לעיל.
אמנם יש לומר דרשי' סבר כהך סברא של בעל המאור דמחיצות בני אדם שוה לדין שבת בבקעה והקיפוה עכו"ם דבאמת אין לו אלא אלפים (וכדפסק נמי הרמב"ם וא"כ הא קשה לרשי' לדעת המקשן דאמר כתנאי ותלה בפלוגתא דר"ג ור"י למה אמר לא גזרינן הילוך דדיר וסהר אטו הילוך דבקעה (ופירש רשי' היכא דלא הקיפוה מחיצות) דעל זה הי' התרצן משיב דטעמא דלא גזרינן משום דשני מקומות הן ה"ל למימר מדלא גזר ר"ג הילוך דדיר וסהר שכבר הי' מבעוד יום. אטו היכא שהוציאו נכרים והקיפוה מחיצות בשבת דאז אינו מותר להלוך כולה רק אלפים והוה הגזרה יותר דומה דשניהם שלא לדעת וגם לא הוה יכול לתרץ דשני מקומות הן דבאמת הכל מקום אחד (ואליבא דר' יהושע וודאי צ"ל הגזרה כפשוטו אטו בקעה לפי פירש בעל המאור) ולפיכך סבר רשי' דזה המקשן בוודאי הי' סובר דלרבי גמליאל באמת שבת בבקעה והקיפוה עכו"ם מחיצות מהלך את כולה כמו דיר וסהר וכן ביצא שלא לדעת והקיפוה מהלך את כולה ולפיכך לא הי' יכול לומר גזירה דיר וסהר אטו הקיפוה מחיצות שהרי גם שם מהלך את כולה לר"ג ולפיכך הוצרך לומר אטו בקעה דאין בה מחיצות והתרצן השיב לו לפי סברתו דהטעם דלא גזור אטו בקעה משום דשני מקומות הן אמנם התרצן לא ס"ל כלל סברת המקשן דשייך גזירה כלל לפיכך לא גזר ר"ג דיר וסהר אפילו אטו היכא דהקיפוה נכרים דשם אין לו אלא אלפים או דהתרצן סבר דאם הקיפוה נכרים נמי מהלך כולה. והרמב"ם בפ' כ"ז מהלכות שבת פסק נמי דהקיפוה מחיצות בשבת אין לו אלא אלפים ונדחק הרב המגיד בטעמא ונ"ל פשוט שהוא סובר כקושיות בעל המאור ותירוצו לחלק לא משמע ליה וגם מה שכתב בעל המאור דשמואל כר"ג ס"ל בדיר וסהר נמי לא משמע ליה דהרי פסק הך דינא דשמואל דאין לו אלא אלפים ולפיכך פסק גם כאן בהקיפוה מחיצה דאין לו אלא אלפים ולקושיא שהקשתי על בעל המאור ראיתי בראב"ן סי' ס' דכתב דמחיצה של בני אדם לספינא דמיא והא דאמר הלכה כרב בדיר וסהר וספינה מספינה יליף ולא מדיר וסהר ע"ש כי דבריו צריכין ביאור במה שכתב אח"כ כי דוקא לרב יש לדמותו לספינה כיון דפסק הלכה כר"ג בדיר וסהר אם כן לא בעי שבת באויר מחיצות. משא"כ לשמואל. ולכאורה דבריו תמוהים דא"כ הדרא קושיא לדוכתיה להראב"ן שרצה לתרץ דפסק כשמואל דלא יקשה מסוגיא דהכא דבע"כ אזלא אליבא דרב ולפיכך כתב דמספינ' יליף ועדיין לא הועיל דהא לשמואל ליכא למילף מספינה כמו שכתב הוא עצמו וצ"ל דכוונתו דניהי דלא מצי למילף מדשמואל דמחיצה של בני אדם מחיצה הוי כמו ספינה. דשאני ספינה ששבת באויר מחיצות מ"מ שמואל אינו חולק בזה על רב דהרי לרב דלא מחלק בין שבת באויר או לא ממנה נילף ה"ה מחיצה של בני אדם אם כן ה"ה לשמואל הוי מחיצה אלא שבכל זאת עדיין לא הועלנו דניהי דלשמואל מחיצה היא הא עכ"פ לא עדיף מדיר וסהר בספינה היכא שלא שבת בה דאין לו אלא ארבע אמות. או אפשר דהראב"ן סבר דהלכה כר' זירא ולא כרבה. ומה שכתב ואוקימנא טעמיה מפני ששבת באויר מחיצות מבעוד יום היינו דהוה מצי לאדחוי' כן לשמואל ולפיכך הוצרך להביא מדרב ולפי זה יש לומר לפי הלכאורה שכתב בעל המאור נמי נאמר כן דמחיצה דמי' לספינה ובהא מודה רב נחמן דמהלך את כולה אע"פ שלא שבת באוויר מחיצות כר' זירא.
אלא וודאי בדלא מלו גברא ודרבי אליעזר קמבעיא ליה והקשה הרא"ש בכלל ב' סימן י"ט אמאי לא מלו אותם דרך הלוכם דהא משמע לקמן דרך הלוכם מהני וכתב הב"י בסימן שס"ב די"ל דאותן בני אדם כלו תחומן חוץ לשני אמות ממקום התחום הראשון של נחמיא ולא היה יכולין להלוך עד התחום של נחמיה אלא דלפי זה מאי יקשה התוספות לעיל בד"ה אלימא יעשה היקף אחר הא אין יכולין להיקף אחר כיון דהיה חוץ לתחומן ע"ש ונ"ל כי הנה בתורת חיים השיג על התוספות במה שכתבו דרב נחמן בר יצחק לא שאל ולא גרסינן א"ל רב נחמן בר יצחק אלא רבא קאמיבעיא ליה דהא רב נחמן אקשיה ליה מנפל דופנה וכתב הוא דוודאי קודם שידע דשלא לדעת הוה מקשה מנפל דופנה ואז באמת לא איבעיא ליה רק אח"כ דמשני שלא לדעת הוה וניחא ליה לרב נחמן אז שאל בדמלא או לא מלא ובע"כ צריך לומר כן דאל"כ קשה קושיות התוספות ויקיפוה היקף אחר. אלא צריך לומר כתרוצם דהוה לדעת וא"כ מאי הקשה רב נחמן ב"י אחר כך אלא וודאי דהגמרא הפך הסדר ע"ש וי"ל לדעת התוספות הא דתירצו דהוה לדעת היינו לפי המסקנא באמת דידעינן הך חילוקא א"כ שפיר יש לומר משום הכי לא עשו היקף אחר אבל בה"א קודם שידע דשלא לדעת הוה מתרצינן דלהכי לא עשה היקף אחר משום דהיה חוץ לתחומן כמו שבלאו הכי מוכרחים לומר כן מכח קושיות הרא"ש דיעשו מחיצה דרך הילוכה אלא שהתוספות האמת רצו לאשמעינן דאפילו אם היה בתוך תחומן אינו יכולין לעשות היקף אחר משום דהוה לדעת כל זה ניחא לדעת התוספות דבשעת האיבעיא לא היה יודעין מן שלא לדעת ולפיכך בלא"ה צריך לומר בהך ה"א חוץ לתחומן היה מכח קושיא דיעשה היקף אחר דזה אין ספק דמותר אי לדעת מותר אף אם הלוך לא הותר אמנם הרא"ש אפשר דלא סבירא ליה כגירסת התו' אלא כמו שכתב הרב תורת חיים דבשעת האיבעי' כבר ידע חילוק בין לדעת ושלא לדעת וא"כ גם בה"א אינו מוכרח דלא עשו היקף אחר הוה משום חוץ לתחומן אלא משום דהוה לדעת א"כ כיון דאינו מוכרח דהוה חוץ לתחומין שפיר קשיא ליה אהילוך:
נפל דופנה כו' הא בדופן ג'. פנים מאירות ח"א סימן ל':
תוס ד"ה או דילמא בדמלו כו' עיין מהרש"א שכתב דהא דלא הקשו התו' לעיל לנהרדעי משום די"ל דכר"א ס"ל. ואפשר לומר משום דקאמר לקמן דלא פליגי רבנן אלא בדבר הרשות אבל בדבר מצוה מודו רבנן. וא"כ גבי נהרדעא הוי כדבר מצוה דיצא משום כבוד הבריות אמנם רשי' לקמן בע"כ לא סבירא ליה הכי שכתב דלית ליה דנהרדעי לפיכך הקשו התוס' עליו לשיטתו תיקשי ממתני' ותירצו דאפילו אי לא הוי כדבר מצוה אתי כרבנן ועיין על התוספות מרכבת המשנה ח"א פי"ב מהלכות שבת הט"ו: