יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לו.
שאני טומאה הואיל ויש לו עיקר מן התורה. שער המלך ח"ג ע"ב. דברי אמת קונטריסים פ"ט ע"ד. באר יעקב י"ז ע"א:
במקוה שלא נמדד. מרכבת המשנה ח"ג פ"י דמקואוח ה"ו:
אבל אם עירב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה אין זה עירוב לפי דעת הסוברים דמוקמינן לגברא בחזקת ביתו א"נ יש לומר כיון דהוה הך חזקה ואין שום דבר מנגד להך חזקה אמרינן וודאי לא עירוב והוה כבני עירו ולא הוי חמר גמל וכן נראה דעת הרשב"א בספר עבודת הקודש דף ל"ג וכך הבין הרב שער המלך אלא שתמה עליו דלמה לא יהי' חמר גמל ולא ידעגא מאי קושיא דהא חזינן לרבי יוסי גבי ספק טבל לתירוצו דרבא כיון דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו משוינן ליה לוודאי טמא אפילו בדרבנן הכי נמי כיון דמעמידין ליה בחזקת ביתו כוודאי משווינן ליה. מיהו לפי זה לדעת הסוברים לר"מ אפילו בדאתחזק איסורא בדרבנן אזלינן להקל א"כ אם נאמר תחומין דרבנן הוה עירוב לגמרי ואפשר לומר לדעת התוספות דמיירי בשני צבורים ואם כן מקרי איתחזק איסורא לדעת הפר"ח ואם כן הוה שני חזקות לפי זה מוכח לדעת רבא דצריך לומר חזקת ביתו הוה חזקה דהא משמע דגם רבי שמעון מודה לרבי יוסי ור' שמעון וודאי ס"ל גבי ספק טבל כרבי מאיר דהא אפילו במקוה שנמדד ונמצא חסר מטהר ברשות הרבים וברשות היחיד חולין בטומאה דאורייתא אמנם לרב הונא בר חיננא דסבירא ליה דגם לר"מ באיתחזק איסורא טמא י"ל דבהך חזקה לבד סגי דהוה שני צבורים ולא צריכין לחזקת ביתו. ועיין בארוכה בשער המלך:
ודע דמהר"ם כתב דלהכי מוקי התוספות בשני צבורין דאי לאו הכי נעמידנה על חזקתה. ולעניות דעתי דרש"י אינו מפרש כפירוש התוספות אלא שאנו מסופקים אם טהורה היא או טמאה ואפילו הכי לא מהני לה חזקה דעיקר החזקה בשעת הנחת העירוב הוא ואם באותה שעה טהור הוא יש לו חזקת עירוב שהרי באותו שעה וודאי ראוי' הוא לעירוב אבל אם בשעת הנחה אנו מסופקין הרי אין לו חזקת עירוב כלל דילמא אינו ראוי' כלל לעירוב ונראה לי דגם הרשב"א בעבודת הקודש ס"ל כרשי' שהרי כתב סתמא עירוב בתרומה ואינו יודע כו' ואי הוה ס"ל כדעת התוס' דדוקא בשני צבורים מיירי וודאי הוה מפרש ליה ובזה מיושב מה שהקשה בספר שער המלך על הרשב"א דמאי הקשה לרש"י בשבת ל"ה גבי אמר לשנים צא ועירב עלינו מספק טמאה דהרי ע"כ מוכח דהטעם משום סעודה הראוי הוא וכמו שכתב הרב המגיד דהא לקמן קאמר כן בהדיא גבי שתי ככרות ואמר עירבו לי בטהורה ולפמ"ש ל"ק מידי דוודאי התם הוצרך לטעמא משום סעודה הראוי דהא בשעת הנחה וגם לבסוף האחד וודאי טהור והאחד וודאי טמא וכיון שהאחד ראוי אמרינן טעמא משום סעודה אבל כאן דליכא רק אחד ועליו אנו מסופקין ויש לו גם כן חזקת טהרה שפיר מקרי סעודה הראוי אלא כיון דאין לו חזקה בשעת הנחה אנו פוסלין אותו ואם כן ה"ה לבין השמשות. אמנם רש"י ז"ל אפשר יסבור בזה דוודאי על העירוב גופיה אנחנו מקפידין שיהיה לו חזקת כשרות אבל כשהעירוב יש לו חזקת כשרות על הזמן אין אנו מקפידין אם יש לו חזקה או לאו וכל שהונח כראוי והספק על הזמן וודאי כשר. ועיין מה שכתבתי בזה במסכת שבת דף ל"ה:
בעי מיניה רבי שמואל בר יצחק מרב הונא. שער המלך ח"ג דף ע"ד:
ככר זו היום חול ולמחר קודש. הך בעיא השמיטה הרא"ש ובוודאי הטעם משום דמילתא דלא שכיח הוא אבל לא שיהיה חולק על דין זה שהרי הטור בסי' שפ"ו פסקה לסתמא ולא הביא שאביו הרא"ש חולק בזה והטור הוא בקי בדברי אביו טפי מינן:
לגין של טבול יום כו'. עיין סוכה יוד ד"ה עד מוצאי:
אמר רבא זאת אומרת סוף היום קונה עירוב. עיין במהר"ם לובלין דהוכיח דרבא בע"כ לא ס"ל דבעינן סעודה הראוי' ובעיני הוא דוחק לומר כן דהא כל הפוסקים פסקו הך דב' ככרות דלעיל והוא מטעם סעודה הראוי' ואם הי' מקים לדברי מהר"ם הי' אפשר ליישב הא דנקט רשי' לעיל בדברי ר"י אליבא דרבא טעם דחזקת ביתו משום דלולי דברי רבא יש מקום לומר הטעם הא דעירוב בתרומה ספק טהורה ספק טמאה דאינו עירוב משום דבעינן סעודה ראוי' וכמו שכתב הרב המגיד אבל רבא גופיה דלא סבירא ליה דבעינן סעודה ראוי' מדקאמר סוף היום קונה עירוב ובע"כ צריך לומר טעמא דר' יוסי גבי תרומה ספק טמאה כו' הוא משום דהעמידנו בחזקת ביתו. אמנם רבה דסבר לקמן כסוגיא דהכנה דתחלת היום קונה עירוב וא"כ גבי לגין יש לומר שפיר טעמא משום דבעינן סעודה ראוי' וא"כ טעמא דר' יוסי דאמר עירוב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה אינו עירוב הוי נמי טעמא משום דבעינן סעודה הראוי' ומיושב בזה מה שהקשו התוס' במסכת שבת דף ל"ד גבי אמר לשנים צא ועירב עלינו דמפרש רשי' בעירובי תחומין. והקשה התוס' דהא רבי יוסי גופיה אוסר בתרומה ספק טהור' ולפמ"ש לא קשה מידי דהא התם בשבת רבה הוא מרי דשמעתא כפי נוסחותינו רבה ולדידיה טעמא דרבי יוסי משום דבעינן סעודה הראוי' ולא משום דנעמידנו בחזקת ביתו וזה לא שייך גבי אמר לשנים וכמו שכתב גם הרב המגיד. אמנם לקמן בדף ע"ז הגירסא רבא ולדידי' בע"כ צ"ל דנעמידנו בחזקת ביתו וא"כ לא אפשר לאוקמי בעירובי תחומין ובע"כ מיירי בעירובי חצירות ושפיר מקשה הגמרא לקמן ומתורץ בזה קושיות התוס' ג"כ לקמן. אמנם כבר כתבתי דדברי מהר"ם דחוקים. ויותר נראה דגם רבא בעי סעודה הראוי מבעוד יום מיהו דוקא בדבר שאינו ראוי גם אחר כך כמו גבי שתי ככרות שגם אח"כ אין ראוין אבל כל שיהי' ראוין בשעת קניית העירוב אעפ"י שבשעת הנחה של העירוב אינו ראוי' שפיר מקרי סעודה הראוי' ורב פפא חולק בזה וסבר דגם בזה בעי סעודה הראוי' ואפי' לפי מה שפירש הריטב"א גבי שתי ככרות דאפילו נודע אח"כ שעירב כהוגן אינו עירוב היינו משום שאינו ידוע לנו בוודאי שיהי' סעודה הראוי' בשעת קנין הא כל שידוע לנו בשעת הנחה שיהי' בוודאי סעודה הראוי' בשעת קנין כמו לגין שפיר דמי לרבא:
רשי' ד"ה רבא אמר. עיין מה שכתבתי לעיל בתוס' ד"ה אמר ר' ירמי' ליישב דברי רשי' בתרי אנפי:
רשי' ד"ה דידיה. קהלת יעקב ל"ח ע"ג:
רשי' ד"ה היום הקדש. שער המלך ח"א דף צ"ט ע"ב. מחנה אפרים הלכות צדקה דף כ"ב ע"ב:
תוס' ד"ה הכא בשני כתי עדים דהשתא וודאי טמאה היא. אזלא לשיטתם במה שכתבו בדיבור הקודם דהכי רוצה לתרץ אפילו אם נאמר לר"מ תחומין דרבנן דהא בכתובות דף כ"ו כתבו לשיטת ר"י דתרי ותרי באיסור דרבנן שפיר מוקמינן אחזקה ותרומה בזמן הזה דרבנן צריך לומר הטעם משום דהשתא וודאי טמאה היא. אמנם אם נאמר דתחומין דאורייתא לא צריכין לומר הטעם משום דהשתא וודאי טמאה היא. אמנם אם נאמר דתחומין דאורייתא לא צריכין לומר הטעם משום דהשתא טמאה היא דהא באיסור דאורייתא רבנן החמירו בתרי ותרי וכן מבואר שם בכתובות בדבריהם יע"ש. ועיין כהונת עולם ס"ו ע"ב:
תוס' ד"ה במקוה שלא נמדד. הריטב"א כתב דאף הטהרות מטמא ר"י דכיון דוודאי נגעו לית לי' חזקת טהרה ויליף לה משיליא בבית ודבריו מבוארין בחידושיו לקדושין דכל מקום שיש וודאי מגע כמו גבי נדה וגבי מקוה חזרו הטהרות להיות כהוא עצמו ודנין עליהם כמו עליו ולא אזלינן בתר חזקת טהרות אלא כשיש ספק במגע עצמו ולכאורה יש להקשות דמ"ש מנגע באחד בלילה דהוה וודאי מגע ואפילו הכי מקרי חזקת טהרה. ואפשר לומר דזה באמת טעמא דרבנן דמטמאין ועיין בתוס' רי"ד שם שנראה שחולק על הריטב"א ומחלק בין ההיא דנגע בא' בלילה להך דנדה ועיין בשער המלך ח"ג כ"ו ע"א ודף ע"ה ע"ד ודף ע"ח. קרבן אליצור דף כ"ב:
תוס' ד"ה אבל אם עירב. שער המלך ח"ג דף ע"ג: