אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף כד.

דף כג:

ניקב כמוצא זית וסתמו. עיין לעיל ד' ד"ה שיעורן:

סנדל שנפסק. עיין בארוכה משנה למלך פרק זין דכלים הי"ב:

רשי' ד"ה לקולא כו'. ובהא אפילו ר"ש מודה דאין מטלטלין מחצר לקרפף יותר מבית סאתים וכן נראה מדברי רש"י לקמן דף צ"א דאסור לר"ש בקרפף יותר מבית סאתים לטלטל ממנו לחצר אמנם בפרק ר"א דמילה כתב רש"י דמותר לטלטל לר"ש בקרפף יותר מ"ב סאתים לחצר ב' אמות בזו וב' אמות בזו ומדברי הטור בסימן שע"ב נראה דאסור וכמ"ש הדרישה שם. ולדברי רשי' בשבת צריך לומר דניהי דמותר לטלטל מזו לזו מ"מ בנפרץ כמו דמיירי כאן אסור דכל שני רשויות שנפרצו זה לזה אף על פי שמותר לטלטל מגו [כ"ה במקור; ואולי צ"ל מזו] לזו הרשות המותר נעשה כרשות האסור ואין מטלטלין מזו לזו אלא בארבע אמות ומצד הסברא הי' נראה כדברי רשי' בשבת דהא לקמן דף ס"ז משמע דאפילו לכרמלית מותר דאקילו ביה רבנן כ"ש לרשות היחיד דהלא הוא בעצמו הוה רשות היחיד לחייב וכן כתב המבי"ט בחלק ב' סימן מ"ח והכי נמי משמע מדברי הרמב"ם שהרי בפי"ד כשכתב דיני רשויות כלל וקרפף יותר מ"ב שאחים שהוקף לדירה אם רשות היחיד אלו גבי כרמלית לא כלל קרפף שלא הוקף לדירה עם הכרמלית משמע דחולק משאר כרמלית. (מיהו לזה יש לומר דהרמב"ם לשיטתו דס"ל דדוקא לים מותר קרפף יותר מ"ב סאתים ולא לכרמלית ביבשה) מיהו ב"פ ט"ז כתב קרפף יותר מבית סאתים אמרי רבנן לטלטל בו יותר מארבע אמות ככרמלית משמע דלזה לבד עשאוה ככרמלית לטלטל בו יותר מארבע אמות אבל לענין זה לטלטל מתוכו לרשות היחיד לא הוי ככרמלית ומותר וכן משמע להדיא בתוספות בשבת דף ויו ד"ה ד' רשויות דקרפף יותר מ"ב סאתים רשות היחיד גמור הוא רק לטלטל בתוכו כרמלית הוא והתימא מבעל תוספות שבת שדבריו סתרי זה לזה שהרי בסימן שמ"ז ס"ק ז' לפי מה שפירש דברי התוספות בשבת מוכח דחצרות שלא ערבו ומבואות מותרין לטלטל לרשות היחיד אחר דאם לא כן הדרא קושיא לדוכתיה דהא חלוקין מרשות היחיד לענין זה דמרשות היחיד זה לרשות היחיד אחר מותר אלא וודאי דגם בחצרות שלא עירבו מותר לטלטל רשות היחיד אחר וכן הוא האמת לר"ש ופשיטא דלפי מה שכתב שם התוספות שבת ה"ה בקרפף יותר מ"ב סאתים ואם כן מה זה התימה שתמה בסימן שע"ב על רש"י בשבת גם מה שכתב שם דהטו"ר אוסר זה וודאי אמת שהרי כתב שהוא כרמלית אמנם מה שכתב שכך כתב הרמב"ם אינו מוכרע כלל דהרמב"ם כתב אסרו לטלטל בתוכו ככרמלית אבל גופו משמע דלא הוי כרמלית כמ"ש ונראה שרש"י חזר בערובין ממה שכתב במסכת שבת מיהו אפשר לומר דחצרות של רבים אסור להוציא מהם לרשות היחיד אחר וצ"ע. ועיין בשו"ת שב יעקב סי' י"ז:

רש"י רחבה שאחורי הבתים ואין פתח הבית פתוח לו. אף על גב דיוכל להיות דמיירי נמי שפתח הבית פתוח לו אבל הוקף ולבסוף ישב דלא מהני כדאמר בסמוך מכל מקום מדאמר רב נחמן עליה ואם פתח לו פתח מותר משמע דרב כהנא בלא פתח מיירי וכך כתב הב"ח בסימן שנ"ט ופשוט הוא:

רש"י מהו דתימא אדעתיה דבי דרי פתחי כו'. נראה כי רש"י גריס אדעתיה דבי דרי פתח כמו שנכתב בצדו אבל לפי הנוסחא שבפנים אדעתיה דבי דרו עבדיה צריך לומר כמו שנראה מדברי הריטב"א וזה לשונו מהו דתימא כשחזר והיקף לצורך בי דרא כו' קמ"ל דכיון שהפתח קודם להיקף לא סגי שלא יהי' ההיקף גם לצורך תשמישו של בית [נראה לי שצריך להיות רחבה] והוי ליה היקף לדירה ושרי עכ"ל. ונמצא דהך עבדי אהיקף קאי ולא אפתח. ואפשר דזו היתה גירסת הרמב"ם ופירושו שהשמיט הך דינא דבי דרי ותמה הלחם משנה למה ולפי פירוש הריטב"א וודאי לא קשה דכמה פעמים שמעינן דכשעשה היקף כל מה שבתוך ההיקף שרי ולכל מה שבתוכו נעשה וזה לא הוצרך הרמב"ם לאשמעינן במקום הזה:

תוס' ד"ה פשיטא. עיין מהרש"ל ומהרש"א ועיין בבעל המאור שכתב דהא דאמרינן ודוקא פתח ולבסוף כו' עיקרה סמיך אברייתא דלקמן גבי אבורנקי עיר חדשה כו' וממנה למד דמ"מ דהוקף ולבסוף פתח לא מהני ולפיכך אמר בכאן אבל הוקף ולבסוף פתח לא יע"ש. ונמצא דהוצרך הגמרא לומר כאן שהרי רבא לקמן לא הי' יודע

מהברייתא כלל ולמאי דלא ידע מהברייתא בוודאי אף הוקף ולבסוף פתח מותר כמו שכתב בעל המאור דמהך ברייתא נלמד ומתורץ קושיות מהרש"ל אמנם מה שהשיג עליו מהרש"א אינו השגה כל כך שהרי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לא הי' מתירים רק רבא אע"נ שהתוס' כתבו אמוראי כוונתם על רבא לבד והם לא הי' מסופקים בדברי רבא אם התיר מחמ' הוקף ולבסוף פתח אבל באמ' רבא לא התיר רק מחמת ישב ולבסוף הוקף כמו שכתבו התוספות עצמם. ועיין יצחק ירנן דף נ"ט ודבריו לתרץ למהרש"ל לא הבנתי וקרוב הדבר שדברי התו' דכאן לא אזלו לשיטת האי נמי דלקמן דרבא לא התיר רק ישב ולבסוף הוקף רק דבריהם אזלו לתירוץ הראשון:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה