אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף כב:

דף כב.

בעי מניה רחבה מרבא כן הנוסחא רבא באלף לפנינו ולפי זה שפיר כתבו התו' דלא שמיע לי' הא דרבי יוחנן אבל הריטב"א היה גירסתו רבה בהא ולפיכך הקשו על התו' שכתבו דלא שמיע ליה הא קאמר חזינא לרישך דמוכח דרבה הי' בבית המדרש ולפיכך פירש פירוש אחר בהך דחזינא לרישך אלא שיש לגמגם על הנוסחא רבא שהרי רחבא תלמידו דרב יהודא כדאמרינן בס"פ אין עומדין ובפסחים דף י"ג אמר רחבא אמר רב יהודא ויום שמת רב יהודא נולד רבא וא"כ איך שאל מרבא שהוא בוודאי צעיר ממנו הרבה ואם הגירסא רבה ניחא:

אלימא משום דמקיף לה סולמי דצור ומחתנא דגדר. עיין כפתור ופרח דף מ"ו ע"א:

אבל לבור היחיד עושין מחיצה. עיין שבת צ"ט ד"ה אא"כ דכתבו דאם הבור פחות מי' דהוה כרמלית שפיר עושין פסין וצ"ע מנ"ל חילוק זה:

תוס' ד"ה דילמא מעלות ומורדת כו' ותימא ובבל נמי. והקשה מהר צבי בסי' ל"ז דבשלמא אי הוי מקשה מא"י לבד ה"א משום דיש להם הוכחה אבל כיון דמקשה מבבל נמי א"כ לקשי נמי מכל העולם דמקיף ליה אקיינס ואפשר לומר דניהי דגמרא מקשה מאקיינס התוספות לא מקשי דאם כן בטלת רשות הרבים מן העולם והרי אין כאן איסור רשות הרבים ובתורה מוכח דיש כאן איסור רשות הרבים אבל מבבל וארץ ישראל שפיר קמקשו ואפשר דבגמרא דקאמר אי הכי כל העולם נמי דקמקיף אקיינס ה"נ קמקשי וא"כ בטלת תור' רשות הרבים. וכן פי' הריטב"א:

באותו דיבור ויש לומר דמחיצה שאינה עשויה בידי אדם לא חשיב מחיצה כולי האי. והקשה בשו"ת מים רבים דהא קאמר דתל המתלקט לרבנן אין חייבין מכ"ש דלא ניחא תשמישתיה והרי תל אין עשוי' בידי אדם וכן הקשה בת"ח ומה שתירץ דכוונת התוספות ל"ס רבוא דאם בוקעין בו ס' רבוא מבטלי המחיצה וכן נראה דעת המגן אברהם הוא דחוק וכבר השיג עליו בספר מכתם לדוד להרב מהר"ד פראדו דף ד' יע"ש דוודאי אין מוכרח דתוספות סבירא להו הך חילוקא ד"ס רבויא ותו גם אין ידוע אם סולמא דצור ומחתנא דגדר עוברים בו ס' רבוא ובמכתם לדוד תירץ דכוונת התוספות דוקא מחיצה שאין ראוי' לעשות בידי אדם כמו שכתבו לעיל אבל תל ראוי' לעשות בידי אדם ועיין מה שכתב מהרש"א לעיל גבי תל ולא ידעתי מה הועיל בתרוצו דהא תינח ימים ונהרות אבל א"י נשאר בקושיא כי מה חילוק יש בין סולמא דצור ומחתנא דגדר לתל המתלקט ואם תל המתלקט חשיבי מחיצה למה לא יחשבו אלו מחיצה ובשאלות יעבץ חלק א' דף כ"ט כתב דברים תמוהים שכתב דהא דכתבו התוספות דלא חשיב מחיצה היינו היכא דניחא תשמישתיה דאזדו רבנן לטעמייהו דסבירא להו כל היכא דניחא תשמישתיה אפילו מחיצה בידי אדם אתי רבים ומבטלי ליה והרי זה היפוך להסוגיא דקאמר הגמרא להדיא אפילו היכא דניחא תשמישתי' הא אתא רבים ומבטלי מחיצה וראי' מפסי ביראות וגם קשה עליו מי הגיד לו שסולמא דצור ומחתנא דגדר ניחא תשמישתיה וקרוב הדבר שלא ניחא תשמישתיה והדבר הפשוט בכוונתם דמה שכתבו מחיצה כולי האי היינו במרחב גדול דוודאי מחיצה בידי אדם אפילו רוחב כמה לא אתי רבים ומבטלין אבל מחיצה בידי שמים אם היא במרחב רב בוודאי אתי רבים ומבטלין וגם בדרך הזה דרך בכנסת יחזקאל אלא שכתב שכוונת התו' למה שכתבו לעיל מזה עד בית סאתים ומודה ר"י לר"ה ב"ח במחיצה בידי שמים יותר מב' סאתים ולא נהירא כלל דוודאי החילוק דבית סאתים אינו אלא לענין היקף דירה שהוא מדרבנן בעלמא אבל לא לענין איסור תורה לשויה רשות הרבים. אמנם השיעור לזה הוזכר בריטב"א בשם רבו הגדול הוא הרמב"ן דכל שאינו רואה המחיצות יע"ש והכי מוכח נמי ממהר"י קולן בסימן מ"ו שכתב על עיר אחת שאסור לטלטל בה אע"ג שהרים סביב לה (וגם היה בה פרצות) ובידוע כי סתם עיר גדולה יותר מבית סאתים ואעפ"כ לא אסרה אלא משום דלא הוקף לדירה שהוא רק איסור דרבנן ולא משום דרבים בוקעין בה דהוה איסור דאורייתא ומבטלי מחיצה אלא ש"מ דבית סאתים לא מעלה ולא מוריד לענין זה כלל:

והקשה מהר"ש אאיליאן שם בכנסת יחזקאל דהלא קושי' התוס' היא קושית הגמרא בעצמה א"ה בבל נמי כל העולם נמי ומה שתירץ נסתר ממ"ש לעיל איברא דבוודאי קושיות התוס' היא קושיות הגמרא אלא שהגמרא לא הקשה אלא לסתור מה שהי' סבור דזה אין חייבין מכח סולמא דצור וכו' דא"כ בבל וכל העולם נמי אלא שמע מינה דאי נמי חייבין ורק מעלות ומורדות פטורין ועל זה הקשה התוס' הרי הגמרא לא סתר הטעם שאמר דלא לחייבו על א"י וא"כ למה באמת חייבים וכן בבל נמי למה חייבין וה"ל להגמרא ליתן טעם למה באמת חייבין:

כתב במכתם לדוד לפי תירץ התוספות ניחא הא דהאריך בגמרא אליבא דרבי יהודה כדי שנשמע מזה לרבנן במחיצה בידי שמים ולא ידעתי למה כתב בפשיטו' דאין הלכה כר' יהודה דניהי דהרמב"ם פסק כן אבל הרי"ף הביא הך דרבי יוחנן דירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בפרק קמא וכתב הרמב"ן במלחמות כי דעתו לפסוק בזה כר' יהודה דאתי רבים ומבטלין גם בעל המאור פסק כן ואפילו לענין שתי מחיצות גם הרשב"א בעבודת הקודש כן דעתו באופן דרוב הפוסקים סוברים כן ועיין זרע אמת א"ח בשו"ת סימן מ"ה על הסוגיא ותוספות:

תוספות ד"ה אלא לאו ר' יהודה כו' כדפריך לרבנן. משמע דהקושיא לרבנן היא למה נקט בדלא ניחא תשמישיה הא אפילו בדניחא תשמישיה נמי רשות היחיד דלא אתו רבים ומבטלי מחיצה אבל רש"י פירש דהקושיא היא פשיטא וכן כתב בתורת חיים והר"ש בפ"ו דטהרות הקשו קושיות התוספות ולא תירץ כלום ונראה דלא ניחא ליה בתירץ התוספות משום דאם כן למה נאיד התרצן מסברת המקשן דהוה מוקי לה כרבי יהודא כיון דגם לרבנן צריך לומר רשות הרבים לטומאה איצטרכי ליה א"כ נימא לעולם רה"י ובשתי מחיצות. והא דנקט בדלא ניחא תשמישיה דאפילו ניחא תשמישיה נמי משום רשות הרבים לטומאה כמו שתירץ גם לרבנן וגם מהרש"א כתב סברא זו:

תוס' ד"ה ואיזהו שבילי בית גלגל כו' רשות הרבים לטומאה איצטרך ליה. קשה לי הא וודאי הך דשבילי בית גלגל צריך למתניא בדלא ניחא תשמישיה לאשמעינן פלוגתא דר"א דאמר לא הוזכרו שבילי בית גלגל אלא שהן רשות היחיד לשבת ולטומאה ובניחא תשמישיה אינו חולק ר"א ואפשר דזה בכלל קושיות התוס' רשות הרבים לטומאה איצטרכא ומשום דר"א ובזה מתורץ מה שהקשה הרב תורת חיים דא"כ מהך דשבילי בית גלגל הוה לי' להקשות ברישא כיון שהמשנה הזאת קודמת לשאר המשניות ולפמ"ש לא קשה מידי דממשנ' לא קשה כלל דהא צריך למיתני דוקא בדלא ניחא תשמישיה משום דר"א וא"כ עיקר הקושיא מר' ינאי ולכן פריך לבסוף כמו שכתב גם הוא לפי דרכו:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה