אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף כא:

דף כא.

שחייבים עליה מיתה. התוספות בסוטה דף ד' ד"ה נעקר הביאו הגירסא שחבירי חייבי עליה מיתה וכן נראה נכון מהא דסיים בכאן ולא אעבור על דברי חברי. וע"ש בתוספות:

בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים. עיין מה שכתבתי במסכת שבת שמהרש"א היה לו הגירסא כאן עירובין וידים:

תוספות ד"ה מפני מה לא נכתבו. עיין שו"ת חוט השני סימן נ"ג חוות יאיר סימן קצ"ב:

מחתני הרבני מה"ו אברהם אויערבאך נר"ו

גמרא ומשלם לשונאיו כו'. אמר ריב"ל אלמלא מקרא כתוב וכו' עי"ש בגמרא והקשה המהרש"א בחידושי אגדות מכאן על פירוש רש"י בחומש דפירש אל פניו קאי על פניו כו' הרשע דלא כפירוש הגמרא כאן. וביותר קשה על הרמב"ן בפירוש התורה דפירש ומשלם לשונאיו קאי שמשלם לרשע על הרע שעשה דלא כדרשות הגמרא כאן עיין שם:

ונראה לפי עניות דעתי ליישב הכל בחדא מחתא. דלכאורה יש לדקדק בדברי הש"ס כאן דקאמר והיינו דאמר ריב"ל היום לעשותם ולא מחר לעשותם. היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם. דדרשות היום לעשותם ולא מחר לעשותם אינו ענין כלל לכאן ומאי בעי הכא בדרשה זו:

ועוד יש לדקדק בדברי רבי אי לא דאמר אבל מאחר הוא לצדיקים גמורים משמע לצדיקים שאינם גמורים אינו מאחר אבל משלם להם שכרם בעולם הזה. וזה נגד ההוכחה דהרי כתיב לא יאחר לשונאיו דייקא:

ונראה לי לומר דמצינו שיש דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה כמו ששנינו במסכת פיאה והקרן קיימת לעולם הבא רק זה דוקא אצל העובדים מאהבה שאלו נקראים צדיקים גמורים שאינם מבקשים שכר על מעשיהם וא"כ מה שמשלם להם הקב"ה טובות בעולם הזה אינו יכול לנכות להם משכרם בעה"ב שהדי אינם רוצים בכך ואין זכין לאדם בעל כרחו. ורק אלו המצות כבוד אב ואם וגמילות חסדים ומעשר בטבעם הם מביאים ברכה לבית עושיהם כמו שנאמר למען יאריכון ימיך וטוב לך ונאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר כו'. נמצא אם האדם עושה המצות מאהבה בלי תביעת שכר כלל כל הטובות שמגיעים לו בעולם הזה. לא ינוכה לו כלל:

וכן אמרו בגמרא מאי דכתיב אמרו צדיק כי טוב כו'. הזכות יש לה קרן ויש לה פירות וזה פירוש הפסוק אמרו צדיק כלומר שבחו לצדיק כי טוב שהוא צדיק גמור שנקרא טוב כי פרי מעלליהם יאכלו שהצדיק זה שעובד מאהבה אינו אוכל רק פרי מעלליו. לאפוקי העובדים מיראה. שהם יראים מרעות העולם אם מגיע להם טובות בעולם. יכול הקב"ה לנכות להם משכרם לעולס הבא:

וזה פירש הגמרא בברכות מה שהשיב הקב"ה למשה על שאלתו צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע צדיק שאינו גמור שהקב"ה הראה למשה גודל חסדו ואמונתו לבית ישראל. לכך אמר לו לצדיק שמגיע לו טובות בעולם הזה הוא צדיק גמור שאינו מזיק לו כלל לעולם הבא. אבל צדיק ורע לו הוא צדיק שאינו גמור ולכך לטובתו מריעין לו בעולם הזה כדי שישמור שכרו שלם לעולם הבא וזה פשוט:

אבל יש עוד מעלה אחרת גדולה מזו כמו דאמרינן במדרש פ' עקב אל יבקש אדם שכר מצותיו מן הקב"ה שאילו בקשו אברהס יצחק ויעקב שכר מצותם האיך היה משה יכול לומר זכור לאברהם כו' וכן מצינו כמה חסידים וצדיקים גמורים שמריעים להם ואפי' פירות מצותם אינם אוכלים בעולם הזה רק זה גודל חסדי הקב"ה ששכרם נותן להם לעולם הבא והפירות שומר לבניהם אחריהם. ובזה יש חילוק בין עובד מאהבה לעובד מיראה שלעובד מאהבה שומר לאלפים דור ולעובד מיראה לאלף דור וכן אמרו במסכת סוטה דף ל"א ע"ש והתוס' כתבו שם בעירובין בד"ה ארך אפים לרשעים וגם זה לטובה כדי שיש להם (שעות) [כ"ה בדפוס, וטעות, וצ"ל שהות] לחזור בתשובה נמצא אם הקב"ה מטיב לרשע בעולם הזה ואח"כ חוזר בתשובה. הוא מביא עליו תיכף (פרעונת) [צ"ל פורענות] כדי להביאו נקי לעולם הבא וא"כ כל הטוב שאכל קודם התשובה אין מנכין לו שהשתא הוא כקטן שנולד וכל הטובות עולם הזה שקיבל לא יבוא בחשבון שהרי עכשיו הוא נתחרט על זה למפרע:

ולפי זה הכי פירוש הפסוק ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו לא יאחר שהוא משלם לרשעים טובות בעולם הזה כדי לטורדן מן העולם הבא ואם הרשע חוזר מתוך זה בתשובה אל פניו ישלם לו תיכף פרי חטאתו גם בעולם הזה כדי להביאו נקי לעולם הבא. נמצא שהתשלומין הראשון הוא מתן טובות כפירשי'. והתשלומין השני הוא תשלום פרעוניות על העבירות כפירש הרמב"ן ואלו ואלו דברי אלקים חיים. וזה מוכח בע"כ מדכפל הפסוק ואמר שני פעמים אל פניו ישלם לו. דהוי ל"ל ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לו אלא מדכפל אל פניו ישלם בע"כ הפירוש כמו שכתבתי:

רק על הפי' הזה יש לדקדק למה הוצרך הכתוב לומר לא יאחר לשונאו לא הוה ליה למימר רק ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו שהוא הטובות בעולם הזה וכשיחזור בתשובה אל פניו ישלם לו גם הפרעניות בעולם הזה. אלא בע"כ האי לא יאחר לדרשא אתי כמו שפי' ר' אילא והנה מצינו במסכת סנהדרין שעונש הרשעים הוא על השכינה כביכול כמשא כבד וכן אמרו שם בזמן שאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי ופרשתי בזה במקום אחר. כי ענין העונש ברשעים אינו נקמה כמו שיש נקמה בין אדם לחבירו רק כי גדלו רחמי ה' ומחשבותיו להביא העונש באיזה צד שיכול האדם עדיין למלט את נפשו מיד שאול ולבבו יבין ושב ורפא לו. שאם הי' מביא העונש כמעשה ידי הרשע היה תיכף כלה ונחרצה לכך הקב"ה מהפך בכל צד כדי להביא העונש מעט מעט פן ישוב עדיין וזה פירוש הגמרא אמר רבי יהושע בן לוי אלמלא מקרא שכתוב. פירוש אילולא שכפל הכתוב שני פעמים התשלומין לא הי' אפשר להביא הך דרשה כביכול כאדם שנושא משאוי ורצה להשליכו בע"כ ואם כן אבדה תקות הרשע אבל הקב"ה אינו כן. אלא מביא עליו טובות כדי שישוב בתשובה ואח"כ מביא העונש. רק על זה קשה אם כן למה לי לא יאחר לשונאו לכך בא ר' אילא. ותירץ דהך לא יאחר לדרשה אתי אבל מאחר הוא לצדיקים גמורים. דאלו לצדיקים שאינם גמורים בדין הוא שמאחר כדי להביאם נקי לעולם הבא אבל לצדיקים גמורים הייתי אומר שמשלם להם הפירות בעולם הזה. לפיכך הוסיף הכתוב ואמר שיש אפילו צדיקים גמורים שמאחר להם הכל לעולם הבא כדי לשמור הפירות לבניהם אחריהם והיינו דאמר רבי יהושע בן לוי היום לעשותם ולא למחר לעשותם זה קאי על צדיקים שאינם גמורים בדין הוא שאין נותן להם בעולם הזה כיון שאין יכולים לעשות מצות בעולם הבא. א"כ צריכים לשמור כל שכרם לעולם הבא אבל צדיקים גמורים הייתי אומר דיכול ליתן להם בעולם הזה ולכך שמעי' דרשה אחריתא היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם אפילו על צדיקים גמורים. ודוק:

ובזה ישבתי ופירשתי דברי הפסוקים בפ' ואתחנן ובפ' עקב ואלו הם וידעת כי ה' אלקיך האל הנאמן כו'. דואהבת וברך כו' דבמסכת סוטה דף ל"א אמרינן תניא ר"ש ב"ח אומר גדול העושה מאהבה מעושה מיראה שלזה נאמר נוצר חסד לאלפים וכאן נאמר לאלף דור ע"ש בגמרא נמצא לפי זה מצינו גם העובדים מיראה שהקב"ה זוכר צדקתם לבניהם אחריהם. וזה אינו בדין דבשלמא העובדים מאהבה אינה מבקשים שכר מעשיהם כלל בעולם הזה נמצא אף אם הקב"ה נותן להם השכר בעולם הבא הרי יש להם עדיין לתבוע הפירות וזה שמור לזרעם אבל העובדים מיראה אם אין הקב"ה נותן להם פירות בעולם הזה הוא שלא לנכות להם משכרם בעולם הבא ואם כן מהיכן להם להניח לבנים רק זה הוא מגודל חסדי ה' שיש גם כן עובדים מיראה שראוים לאכול פירות בעולם הזה שידוע שעבודת ה' מתחלקות לב' סוגים הא' הוא מצות שבין אדם למקום ואלו נקראים מצות שהם מצות שכליות וחוקים שהם מצות שמעיות והב' הוא מצות שבין אדם לחברו ואלו נקראים משפטים ולפיכך אין האדם אוכל פירות המצות רק מן המצות שבין אדם לחבירו כמו כיבוד אב ואם וגמילוה חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו וכן כתב הרמב"ם והביאו התי"ט במסכת פאה. וא"כ כשעובד מיראה שומר גם כן את המשפטים. מצד הדין מגיע לו גם כן פירות בעולם הזה ששכרו אתו ואם הקב"ה אינו נותן לו בעולם הזה יכול גם כן להניח לבניו אחריו וזה פירש הפסוקים וידעת כי ה' אלקיך הוא האלקי' האל הנאמן. הסתכלו בדבר זה ותראו שאפילו כשהוא האלקים כשבא במדת הדין גם כן מה רבו מחשבותיו הוא שומר הברית שהוא לשון המתנה כמו ואביו שמר את הדבר הברית והחסד. הברית הוא שכר המצות שהוא דרך חוב כאדם שכורת ברית עם חבירו והחסד הוא שהקב"ה מוסיף על השכר שהם הפירות. לאוהביו ולשומרי מצותיו וכשם שהוא שומר הפירות של המצות לאוהביו לזרעם אחריהם כן הוא שומר אותן לשומרי מצותיו שהם העובדים מיראה רק החילוק הוא שכאן רק לאלף דור ועוד יותר מזה רב חסדו שלא לבד לעובדים מירא' הפריז על המדה לתת לזרעם אחריהם אלא אפילו לשונאיו מטיב. שכשעלתה וגדלה חטאתם לתת בהם משפט אינו מתחיל לייסרם ביסורים כדי שישובו בתשובה. שהרי אם אח"כ אינם שבים הם יורשים תרתי גיהנם אלא מתחיל להטיב להם שישובו בתשובה מתוך הטובה שאם ישובו מכח יסורין הרי הם עובדים מיראה אבל אם ישובו מתוך הטובה הם עובדים מאהבה ויוצא מזה שכל הטובות שאכלו קודם התשובה אינו מנכה להם. רק דלא תימא כל העובדים מיראה זוכים לזה לשמור צדקתם לזרעם אחריהם לפיכך הוסיף ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים כו' שצריך לשמור גם המשפטים. והיוצא מזה והיו עקב תשמעון את המשפטים ושמר ה' אלקיך את הברית ואת החסד שהוא הקרן והפירות. שאילו אין עושים המשפטים והם עובדים מיראה אין להם פירות להניח לבניהם. אבל (כשתשמעין) [צ"ל כשתשמעון] את המשפטים אפילו עובדים מיראה. ישמור הקב"ה צדקתם לבניהם אחריהם כנ"ל כמו העובדים מאהבה כדאמרינן לעיל ודוק עד כאן מחתני הנ"ל:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה