יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף נג.
אשה הי' בוררת חטין לאור בית השואבה. עיין שבת כ"א ד"ה שמחה:
יש מהם אומרים אשרי ילדותינו גופי הלכות קכ"ה ע"א:
הני תרי כושאי. זהב שבא:
בשעה שכרה דוד שיתין. עיין לעיל מ"ט ד"ה אל תקרא. ועיין דרך הקודש דף ז'.
מי איכא דידע למכתב שם אחספא ומקשים והא משה כתב שם אחספא כשהי' רוצה לעלות ארונו של יוסף וקושיא זו קשה לפי האמת דהא הכי לא מותר אלא מק"ו וזה לא שייך שם ובזית רענן הקשה קושיא זו ובלחם הפנים תירץ דשם הי' השם חקוק בחרס דלא שייך מחיקה ולהכי שרי וכבר הקשה עליו בבאר יעקב דף פ"ט ע"ד דאם כן הי' להם נמי לעשות כן לחוק על החרס ולא שייך מחיקה דוודאי מותר ובוודאי יש מקום לומר דלאו כל השמות שוות אפשר שם הי' פועל בחקיקה וכאן אינו פועל בחקיקה אמנם באמת דוחק לומר כן ובלשון לימודים חא"ח דף י"ג ע"ד הקשה דהא בשבת ק"כ אמרינן מחיקה אסור אבל גרם מחיקה שרי ולכן מותר לטבול כשכתב שם על בשרו והרי הכא לא הוה מחיקה רק גרם מחיקה ושרי ובע"כ צ"ל כמו שתירץ בלשון לימודים דדוד באמת הוה ידע דשרי כיון דהוה רק גרם מחיקה והא ראי' דמשה עשה כן רק דדוד לא רצה להורת בפני אחיתופל רבו כמ"ש רש"י ואחיתופל באמת לא אסיק שמעתא אליבא דהלכתא כדאמרינן בסנהדרין ואע"פ שרש"י פירש שם שקבעו הלכתא כמותו ה"ט באמת מפני שלא זכו לאמר כהלכה ולפיכך אמר הטעם מק"ו דמשמע באמת הא בלא"ה אסור וליתא דאפילו בלא"ה שרי (ולא כמ"ש בלשון לימודים שלא רצה לומר האמת) ומעתה מיושב שפיר דמשה כתב שם כיון דהוה רק גרם והוה כהלכתא ומכח זה הוכרח רש"י לפרש דדוד ידע כיון דבע"כ מוכח דגרם מחיקה שרי מכח קושיות זית רענן ממשה ומכאן ראי' למה שכתב הפר"ח בנימוקיו פ"ו מהלכות יסודי התורה דאף שלא נתקדש השם אסור למחוק מן התורה דהא בוודאי כאן לא הי' צריך לקדשו מיהו אע"ג דאסור' מן התורה מיהא אפשר מלקי לא לקי. ועיין בארוכה ברכי יוסף י"ד סימן רע"ו:
תוס' ד"ה אשה הי' בוררת חיטין כו' נראה דהתוספות סוברים דהירושלמי חולק על תלמודא דידן וסובר דקול ומראה וריח אפילו איסורא ליכא ובוררת ממש אמנם תלמודא דידן סובר דאיסורא איכא וצ"ל דראוי לברור וכן פירש ביפה מראה וכן כתב בשער המלך ומה דתנן בסוף ביצה שלהבת של הקדש לא נהנין ולא מועלין י"ל דהיינו בנהנה מגוף שלהבת כגון לחמם ממנו או להדליק בו הנר אבל ממראה אין איסור כלל ועיין בפני יהושע בריש במה מדליקין שכתב לתרץ קושיות התוספות דהא דמועלין בבגדי כהונה היינו בבגדי כה"ג אבל לא בבגדי כהן הדיוט אמנם מהירושלמי מוכח להדיא דלא כדבריו שהרי הירושלמי פריך דהא איכא מעילה דשמן ופתילה וא"ל דלקחו בגדי כה"ג דהא וודאי לא נראה ותו דהמשנה למלך פ"ח דכלי המקדש הביא בשם הירושלמי בפירוש דמבגדי כהן הדיוט הי' נעשים ושוב ראיתי לשון הירושלמי ואמר דאשה הי' יכולה לברור חטים לאור המערכה ומקשה ולא הי' מועלת וא"כ אדרבא מדלא מקשה מהך ברייתא דאשה בוררת חטים לאור בית השואבה ש"מ דשם לא קשיא ליה די"ל דבגדי כהן הדיוט אין בהם מעילה והשמן אפשר הי' משל חולין איברא התוס' בע"כ הי' להם נוסחא אחרת בירושלמי שהרי הקשה מכח שמן ופתילה. ושוב בא לידי קדשי דוד הנדפס מחדש וראיתי שבנו האריך בזה ואין לי פנאי לעמוד עליו:
תוס' ד"ה אם אני כאן. רצוף אהבה: