אור ברסלב

יד דוד על סוכה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף מז.

דף מו:

ודילמא ס"ל כיון שבירך ליום ראשון שוב אינו מברך. כתב בנודע ביהודה בא"ח סימן מ' לדעת ראבי"ה דס"ל דאין ישנים בסוכה בליל שמיני דבאכילה איכא היכר אבל בשינה ליכא היכר וא"כ אם נאמר דסברי כיון שבירך יום ראשון שוב לברך א"צ א"כ גם באכילה ליכא היכר וכיון דליכא היכר א"כ ס"ל בע"כ דגם ישנים בסוכה ובאמת בע"כ הם לא היה ישנים דהרי לפי האמת ס"ל דאין מברכין וא"כ אסור לישן וניחא ליה דהרי באמת מאפר באו ודילמא ביום השמיני באו ע"ש ואם קושייתו קושיא התירוץ אינו תירץ דהרי המקשן לא היה יודע דמאפר באו רק התרצן חידש לו אמנם קושייתו מעיקרא ל"ק וכי המקשן היה יודע אם היה ישנים באותו סוכה או לא הא לא מביא ראיה רק דלא יברכו וע"ז משיב דס"ל כיון דבירך יומא קמא ובאמת היה ישנים בסוכה ושוב ראיתי במחזיק ברכה קכ"ג ע"א שהשיב על כל דבריו שם באותו תשובה ולכן קצרתי:

התם כתיב כמשפטם. עיין שבת ק"ג ד"ה בשביעי דשם כתבו בשם רש"י כאן דבשמיני כתיב כמשפטם ואולי הי' להם נוסח אחר ברש"י:

תוס' ד"ה הא כתיב כמשפט דברי התוספות מגומגמים טובא ואי אפשר בלי ט"ס והנראה שהם מפרשים דרב אשי אמר כי בכל ימי החג כתיב כמשפט ובשביעי כתיב כמשפטם מכח זה הפסיק הענין ונראה דהוה גרסי הכא כתיב כמשפטם התם כתיב כמשפט ונראה דמזה פירש"י כמו שכתב בשמו בשבת דבשמיני כתיב כמשפטם לפי שהוה מפרש הך הכי כמו הך הכי שאמרו רב פפא ורב נחמן בר יצחק דקאי אשמיני אמנם התוספות אף לפי גירסא זו הפרשים דהך הכי לא הוה אחרים אלא קאי על שביעי:

תוס' ד"ה לינה והא ל"ק ליה לינה כל שבעה מי איכא כו' ואין להקשות דמאי דוחקא להתוספות לומר דמיירי במי שלא הקריב חגיגתו בראשונה וצריך השלמה ומשום כך בעי לינה נימא דמיירי דעשה חגיגתו כראוי ובעי לינה משום שלמי שמחה שהם כל שמנה כדמקשה התוספות אח"כ די"ל דזה פשיטא ומה צריך לאשמעינן כיון שכל הקרבנות טעונים לינה כל ימות השנה ועוד דלא יצדק מה שאמר כשם ששבעה טעונים לינה כך שמיני דמהיכא תיתי יגרע ולפיכך בע"כ צ"ל דמיירי דאינו חייב בלינה משום היום עצמו אלא משום תשלומין ואשמעינן כשם דשייך תשלומין בחגיגה בשבעה שייך נמי בשמיני.

תוכן העניינים

יד דוד על סוכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה